הגיע זמן חינוך

בעידן שבו במגוון תחומי החיים מבקשים לאמץ מודלים מוצלחים לניהול מערכות וחברות, טוב נעשה אם נבחן בקפידה את מידת התאמתם של אותם מודלים למערכת החינוך, בבחינת ״לא כל הנוצץ זהב״.אל מול הגישה ולפיה מורה-מחנך הוא סוג של ״מנהל כיתה״, באופן המצריך ממנו לסגל אג׳נדה וקוד התנהלות ניהולי, המוצעת במאמרו של שרון מיו כיצד הופכים ממחנכים למנהלי כיתות? הח״מ מציע גישה אחרת, במסגרתה על המורה-מחנך להבין את תפקידו המשמעותי בעיצוב אישיות תלמידיו, באופן המצריך ממנו יצירתיות, גמישות, פריצת מסגרות ולעיתים גם קצת ״תלמידיות״ (לראות עצמו כאילו הוא התלמיד) בניסיון לבנות ולטפח את תלמידיו. במילים אחרות, לא המנהל הקלאסי, הפועל בעיקר משיקולי ״עלות תועלת״. פתח דבר בצורך להבחין בין ״כובע ההוראה״ ל״כובע החינוך״, אותם חובש המורה-המחנך בחצותו את סף דלת הכיתה.בעוד ההוראה מכוונת לתפוקה מוגדרת של העברת נושא, תחום או מקצוע, ומבחנה המרכזי הינו ״מבחן התוצאה״, הרי שהחינוך מכוון לתהליך, ומבחנו האמיתי הינו ב״דמות הבוגר״, החל משלב סיום לימודיו, דרך התחנות בחייו ועד היותו מבוגר – בבחינת ״מורה טוב הוא מורה לחיים״.מכאן, שלא ניתן להתייחס למורה-מחנך כמיקשה אחת ולהשוות אותו למנהל. נדרשת הבחנה בין שני ה״כובעים״ ובהתאם לכך הבנה באשר ליעדונו כמורים-מחנכים. כלומר, בבואנו לנתח את תפקידו של המורה-מחנך, עלינו לקחת בחשבון את שני הכובעים הללו ולהתאים לכל אחד מהם המשגות רלוונטיות שיסייעו לנו לחשוב ולפתח כלים פרקטיים למימוש תפקידנו כמורים-מחנכים. יש להבחין בין 2 כובעים שחובש המחנך-מורה בחצותו את סף דלת הכיתה: ״כובע ההוראה״ ו״כובע החינוך״כל מורה חובש שני כובעים"כובע ההוראה"מתמקד בהקניית ידע עם נקודת התחלה וסוף, ובפיתוח מיומנויות אישיות ולפיכך הוא מצריך תכנון, תיחום והבנייה. לתכלית זו ניתן לעשות שימוש בהמשגות הלקוחות מעולם הניהול באשר הוא, כהמשגות שנועדו לסייע למורה להשיג תוצאות מיטביות בפרק הזמן העומד לרשותו. ניתן לראות את המורה בהקשר זה כ״מנהל צוות״ וככזה עליו להפעיל את מיטב שיטות הניהול במטרה להניע את צוותו אל עבר ה״יעד הנכסף״ – הקניית הידע והמיומנויות, בדומה לכתוב במאמרו של שרון מאיו.״כובע החינוך״, לעומת זאת, מכוון לעיצוב דמותו של התלמיד בדרכו (״חנוך לנער...״) על ידי הבאתו למיצוי כישוריו ויכולותיו האישיות. ההשראה לכך עשויה להיות מגולמת בצלמו ובדמותו של המורה, או בצלם הערכים החברתיים שהמורה מאמין בהם, גם אם לא תמיד נוהג לפיהם. על מנת שזה יצליח, על המורה לדעת ״לפצח״ את נפשו של התלמיד ולבנות אמון בינו לבין התלמיד. ״אמון הדדי״ הוא המפתח להתקדמות בתחום זה, ובמיוחד במצבים בהם המשענת המשפחתית אינה מספקת או לא קיימת כלל. לצורך כך, על המורה-מחנך לעשות שימוש בכלים ותיאוריות הלקוחים מעולמות הפסיכולוגיה והסוציולוגיה, להשתמש באינטליגנציה הרגשית שלו ולהתייחס לכל אחת ואחד מתלמידיו כאילו היו ילדיו. לתפיסתי, דווקא השימוש בכלים ניהוליים עלול להפריע לתהליך זה, שכן השימוש בכלים ניהוליים מטיל הגבלות על ההתנהלות בכך שהוא מכניס אותה למסגרות סדורות המכוונות לסדר והתייעלות. במצבי חינוך לעומת זאת, נדרשת יצירתיות, חשיבה והתנהלות ״מחוץ לקופסא״, על מנת לרכוש את אמונם של התלמידים, לעצב אותם ולכוון אותם ברוחו ובצלמו של המורה.אין אני חולק על כך, כי על כל מחנך-מורה ללמוד ולדעת גם כיצד לנהל את כיתתו בצורה יעילה ואפקטיבית, שכן אחרת הוא יתקשה לממש את יעדיו ולהביא את תלמידיו להישגים. אולם, יש לראות בכך אמצעי שמכוון לתהליכי למידה כיתתית ולא לחינוך כיתתי או אישי.בשונה מחברה עסקית, פרטית או ציבורית, חינוך כיתה המורכבת מלפחות 30 תלמידות ותלמידים, מצריך יכולת תמרון, מנהיגות וכלים שאינם בהכרח ניתנים לחיזוי מקדים ו/או תכנון קפדני. מכאן, שבניגוד ל״טרנד״ העולמי הרווח, לפיו יש לחקות את המודלים המוצלחים של המגזר העסקי, אני סבור שאין כך פני הדברים בכל מה שקשור לחינוך תלמידים במאה ה-21.על המורה-מחנך לעשות שימוש בכלים ותיאוריות הלקוחים מעולמות הפסיכולוגיה והסוציולוגיה, להשתמש באינטליגנציה הרגשית שלו ולהתייחס לכל אחת ואחד מתלמידיו כאילו היו ילדיובדומה לאימרתו של זיגמנוד פרויד ״האדם הראשון שהטיח עלבון במקום אבן היה מייסדה של הציוויליזציה״, כך גם על המורה-מחנך מוטל הצורך שלא להיצמד בהכרח לכללי הניהול המקובלים. עליו לפרוץ גבולות, להיות חדשני ועדכני והחשוב מכל מותאם לתלמידיו, וגם אז ברי, כי לא ניתן להצביע על ״נוסחת פלא״ לפעולה, אשר באם המחנך יפעל לפיה הרי שמובטחת לו הצלחה.אז מה עושים?פטור בלא כלום אי אפשר, ולפיכך להן מספר המלצות שיש בהן בכדי להציף רעיונות ולסמן כיווני פעולה להתקדמות:״ידע הוא כוח״ – איסוף מידע אודות התלמיד על כל מורה-מחנך להכיר היטב את תלמידיו ולהבין את הרקע שלהם – אישי, משפחתי וכדומה. לצורך כך על המורה לעבור על התיק האישי של הילד ולהכיר אותו, לשוחח עם מורים מהעבר, הורים, חברים וכדומה. כמו כן, כמובן המורה חייב לשוחח באופן אישי עם הילד עצמו, עוד לפני הכניסה הראשונה לכיתה. עיבוד המידע שנאסף לכלל תוכנית פעולהלאחר איסוף הידע לגבי התלמיד, על המורה-מחנך ליצור תוכנית פעולה לכל תלמיד. ראשית הצירים לבניית התוכנית הוא במיפוי נקודות החוזק ונקודות התורפה של כל תלמיד. לאחר מכן, על המורה לסמן מספר דרכי פעולה שנועדו לתת מענה לאותם פערים קיימים (מי להעצמה ולחיזוק ומי לבנייה מחדש) ובהתאם לכך לנסות ולתפור פתרונות אישיים מותאמים לכל תלמיד. יצירת ״חוזה אישי״ בין המורה-המחנך לתלמידעל המחנך להכין סוג של ״חוזה״ (כולל חתימה הדדית) במסגרתו המורה-מחנך ישקף לתלמיד את הבנתו בדבר מצב התלמיד, יציג בפניו את תוכנית הפעולה המומלצת ואת הדרישות ממנו, ישמע מהתלמיד מה דעתו על תוכנית זו, יבצע שינויים בהתאם לצרכים ולמחשבות שהביע התלמיד, ויסכם עימו את תוכנית הפעולה הרלוונטית. זאת, תוך התחייבות הדדית לפעול ככל הניתן על מנת לעמוד בכך. שיאו של הטקס בחתימת הצדדים על החוזה.רציפות ושיקוף - בחינה שיטתית ושיקוף של מצב התלמיד על המורה-מחנך לבחון באופן שיטתי את מצבו של התלמיד, ובמקביל לבצע שיקוף מתמיד של המצב לתלמיד, למשל באמצעות ראיון אישי אחת לתקופה. במקרים בהם המורה יבין כי התלמיד חורג מה״חוזה האישי״ שנקבע עמו, עליו ״להרים דגל״, ובמקרים רלוונטיים אף לשלב גורמים חיצוניים לכיתה – צוות ניהול, הורים ואחרים. על המחנך לקחת בחשבון, כי יתכן שכנגזרת מכך עלול להיפגע האמון בין המחנך לתלמיד באופן שיצריך בניית אמון מחודשת. דוגמא אישית וערכים כמי שעומד בראש המערכת הכיתתית, על המורה-מחנך לשמש דוגמא אישית ומודל לחיקוי לתלמידיו. ככזה, עליו לשאוף לקדם ככל הניתן את ערכי היסוד בהם הוא מאמין, את האג׳נדה הבית ספרית ואת דרישות מערכת החינוך.על המורה-מחנך לבחון באופן שיטתי את מצבו של התלמיד, ובמקביל לבצע שיקוף מתמיד של המצב לתלמידלסיכום, החינוך אינו מדע מדויק, ולפיכך שומה עלינו שלא למסגר אותו לתבניות מוגדרות מבלי להתייחס לייחודיותו של התלמיד. במקום בו נדרשת אינטראקציה בין אנשים, קל וחומר אל מול פערי דורות, מחובתנו כמחנכים בוגרים בראש ובראשונה לנסות ולהכיר את התלמידים שלנו, להבין מה מטריד אותם, איזה דברים הם נושאים באמתחתם ולהתחשב בכך ככל הניתן. תחום העברת התוכן בהקשר זה (״כובע ההוראה״) פחות מורכב ובהחלט ניתן לאמץ בעבורו שיטות ניהוליות שייסעו לייעל את התהליך.ולסיום – מחובתנו לזכור כי חינוך טוב מתחיל ונגמר במורים ומחנכים טובים ומבינים, ופחות ב״מורים-מחנכים מנהלים״.

כשחושבים על מערכות חינוך מצליחות, עולות בראשנו מדינות שונות. רובנו כבר שמענו על פינלנד המצוינת, ראינו הישגים יוצאי דופן של מדינות כמו יפן וקראנו על רפורמות מרחיקות לכת בקנדה ובניו זילנד. אבל הרחק מהשיח הרווח, בקצה אירופה, יש מדינה קטנה שכמעט לא שומעים עליה וחבל, כי מתרחשים בה דברים מופלאים.זה הזמן להכיר את אסטוניה.אסטוניה היא מדינה קטנה בצפון מערב אירופה, שהייתה עד שנות ה-90 חלק מברית המועצות. מאז זכתה בעצמאות, אסטוניה החלה להוביל מהלכים שהפכו אותה לאחת המדינות החדשניות והמסקרנות ביותר בעולם. בין המהלכים המיוחדים הללו ניתן למצוא למשל ביצוע כמעט כל פעולה מול הממשל באופן מקוון (מפתיחת חברה ועד הצבעה בבחירות), וכן תהליכי עידוד תרבות טכנולוגית וסטארטאפים שהצמיחה פרויקטים גלובליים כמו סקייפ וביטורנט. אבל למרות העניין הרב שמעוררת אסטוניה כמדינה, גולת הכותרת שלה בעיניי רבים היא מערכת החינוך האסטונית, שהגיעה להישגים מדהימים בכל המדדים החינוכיים הבין-לאומיים, ובראשם מדד פיז"ה לשנת 2015, אשר דירג אותה במקום הראשון באירופה.בניסיון לגלות מהו הסוד העומד מאחורי ההצלחה החינוכית של אסטוניה, נסענו לשם כדי לסייר בבתי ספר, לפגוש מנהלים ומנהלות, מורים ומורות, תלמידים, חוקרים, מובילים במשרד החינוך האסטוני, מנהלי מחלקות חינוך, יועצים לשרת החינוך ועוד מגוון נשים וגברים מרתקים. מה שראינו, חווינו ולמדנו היה מפתיע, מרגש ומעורר מחשבה והשראה. https://www.youtube.com/watch?v=hj4em2gC5EQמדוע אסטוניה מצליחה כל כך בחינוך? סרטון הסבר מעולה5 דברים שעושה אסטוניה שהפכו אותה לכל כך מצליחה1. תרבות ה"סמוך"מקבלת משמעות חדשהכשהגענו לאסטוניה, שמענו שוב ושוב את המילה אוטונומיה, ממורים, מנהלים, הורים ואפילו תלמידים. רק כשירדנו לפרטים, הבנו עד כמה האוטונומיה הזו משמעותית ומהווה מרכיב מרכזי בהצלחה של מערכת החינוך האסטונית.באסטוניה כל מנהל או מנהלת בית ספר מקבלים את כל התקציב הבית ספרי ובוחרים כיצד להשקיע אותו. הם בוחרים את המורות והמורים וקובעים את שכרם בתהליך של משא ומתן אישי (כמו בכל חברה עסקית מקצועית). המנהלים קובעים מה יעשה בבית הספר, מה יהיו המטרות שלו, איך תראה סביבת הלמידה, מה יהיה אורך השיעורים ובעצם כמעט כל דבר שקשור בבית הספר.אחד הדברים היחידים שמנהלי בתי ספר לא יכולים לעשות, זה לכפות דברים על המורות והמורים. האוטונומיה החינוכית לא נשארת במשרד המנהל/ת, אלא מגיעה לכל כיתת לימוד. לכל מורה באסטוניה יש סמכות אדירה לקבוע כמעט כל דבר שקורה בכיתה. אין תכנית לימודים המוכתבת מלמעלה, אין פיקוח או הגבלות. משרד החינוך מציג יעדים לימודיים כלליים לכל מקצוע ומשאיר את הבחירה מה ואיך ללמד בידי המורות והמורים.המשמעות היא שניתן למצוא באסטוניה כיתות לימוד של 32 תלמידים לצד כיתות של 12 תלמידים, שיעורים אינטראקטיביים בהם התלמידים כלל לא יושבים, לעומת הוראה פרונטלית ועוד המון דברים באמצע. כל בית ספר הוא עולם משלו וכל כיתה היא ממלכה ייחודית. 2. מוכנים לקדם את החינוך ולהשתפר מכל סיבה – אפילו "פייק ניוז"בשנת 2012 התפרסמה ברחבי העולם ידיעה מרעישה, לפיה אסטוניה יזמה לימודי תכנות חובה, כבר מכיתה א'. עיתונים ומגזינים חגגו את היוזמה החדשנית.הבעיה היחידה היא זו: מעולם לא הייתה יוזמה כזו.אבל הדבר המדהים הוא שמהרגע שבו יצאה הידיעה ובכל העולם החלו לדבר על לימודי התכנות באסטוניה, יותר ויותר מורות ומורים אסטונים החליטו לקחת יוזמה. בעידוד משרד החינוך שסימן את לימודי הטכנולוגיה כיעד (אך לא קבע תכנית לימודים, תנאים או סנקציות), החלו מורות ומורים בכל רחבי המדינה להכניס את לימודי התכנות לתוך בתי הספר. תוך זמן קצר, הידיעה חסרת הבסיס הפכה למציאות, וכיום במרבית בתי הספר (גם היסודיים) במדינה ניתן לראות תלמידות ותלמידים בונים בעצמם אתרי אינטרנט, כותבים אלגוריתמים ומפתחים אפליקציות. באחד מבתי הספר היסודיים בהם ביקרנו, זכינו אפילו לראות תלמידים כותבים שורות קוד מורכבות שהפכו בסוף השיעור למערכת הפעלה בסיסית המאפשרת לנווט בין יישומים שונים בתוך המחשב. כששאלתי את אחד התלמידים למה הוא כותב את התוכנה, הוא הסביר כי הוא בונה אותה במטרה להקל על אבא שלו המשקיע זמן רב בחיפוש יישומים במחשב. תלמידים כותבים שורות קוד מורכבות, שהפכו בסוף השיעור למערכת הפעלה 3. מורה מעולה עושה את כל ההבדלבכל מקום שבו שאלנו מהו סוד ההצלחה של מערכת החינוך האסטונית, כולם דיברו על המורות והמורים. הגיל הממוצע של מורה באסטוניה עומד על 48 ו-95% מהמורים באסטוניה מחזיקים בתואר שני לפחות. לצד היתרון של מורים מאוד מנוסים שמובילים את המערכת, אי אפשר להתעלם מהעבודה שאם לא ייכנסו למקצוע צעירות וצעירים מוכשרים, תאבד אסטוניה את כוחה כמעצמה חינוכית, וכבר היום נרשם במדינה מחסור במורים בתחומים כמו מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה וכימיה.היות וחלק לא מבוטל מהמורים המתחילים עוזבים את המקצוע, החליטו באסטוניה לסייע למורים החדשים, במטרה להבטיח את הישארותם במערכת. כל מורה חדש/ה מקבל/ת מנטור מתוך בית הספר, אשר צופה בו/ה ומזמין אותו/ה לצפות במורים מנוסים כדי ללמוד מהם. בנוסף, הן הרשויות המקומיות והן בתי ספר רבים מפעילים קהילות מורים מקצועיות, אשר מאפשרות למורות ולמורים ללמוד אלה מאלה ולשתף פעולה.על אף שבעבר הייתה נהוגה באסטוניה שיטת השתלמויות באופן שכמעט זהה לשיטה הישראלית, במסגרת תפיסת האוטונומיה למורים ולמנהלים, החליטו להעביר את האחריות על הכשרת המורים אל מנהלי בתי הספר, וכל מנהל/ת בונה ביחד עם כל מורה תכנית התפתחות אישית.אגב, שכר המורה באסטוניה הוא פחות או יותר השכר הממוצע במשק, ועומד סביב ה-1,000 יורו בחודש (הוא כמובן יכול להשתנות, היות והשכר נקבע באופן אישי לכל מורה במסגרת חוזה אישי). על אף שלא מדובר בשכר גבוה, זהו השכר שמקבל מורה כבר מיומו הראשון לעבודה. שכר המורה לא משתנה כמעט לאורך השנים, כך שמדובר בשכר יחסית הוגן לו זוכה המורה כבר מהשנה הראשונה. 4. מצויינות כתפיסת עולםרבים נוהגים לבלבל בין שני מונחים דומים: "הצטיינות"ו"מצויינות". על אף הדמיון בין שתי המילים, ההבדל בניהם פשוט: הצטיינות היא הצלחה אל מול אחרים, בעוד מצויינות היא הצלחה אל מול עצמך. באסטוניה, על אף השאיפה להצטיין ולהיות ראשונים, קיימת תרבות של מצויינות. למשל, בפגישות רבות עלה בפנינו הנושא של מבחני פיז"ה והחשיבות שלהם כמדד בין לאומי. אך למרות זאת, באף בית ספר לא חשבו מעולם להכין את התלמידים במיוחד למבחן, ואף הגדילו להסביר לנו: "המבחן נועד לבדוק את איכות מערכת החינוך ולא את יכולת ההכנה שלה למבחן".כדי להניע כמה שיותר תלמידים לשאוף למצויינות ולשיפור מתמיד, מציעה מערכת החינוך האסטונית מאות תחרויות שונות לתלמידות ותלמידים, בכמעט בכל תחום שניתן להעלות על הדעת, מתחרויות במתמטיקה, לתחרות עמידה מול קהל, חיפוש מידע באינטרנט, יזמות עסקית, מוזיקה, גיאוגרפיה וכל מה שביניהם. חלק מהתחרויות הללו הופכות לפופולריות מאוד (למשל Racket 66, תחרות בתחום המדעים אשר משודרת בפריים-טיים והמשתתפים בה הופכים לכוכבים מקומיים). מטרת ריבוי התחרויות היא לאפשר לכל תלמיד/ה למצוא את אזור החוזק שלו/ה, לעודד אותו/ה לנסות את כוחו/ה בתחרות, להתאמץ, להשתפר וללמוד. כפי שניסחה זאת מורת נבחרת רובוטיקה שפגשנו: "אני מסבירה לתלמידים שהציפיות שלי מאוד גבוהות. אני מצפה מהם לעבוד קשה, לתת את כל כולם, להשקיע ולעזור אחד לשני להשתפר. קודם כל תדאגו להיות הכי טובים שאתם יכולים, ואם יהיה לכם מזל, בסוף אולי גם תזכו".החתירה למצויינות באסטוניה אינה נחלת בית הספר בלבד. בישיבה עם פרופ' מתי הידמטס, מי שהיה הרקטור של אוניברסיטת טאלין ודיקן האוניברסיטה הפדגוגית, מוסד הלימודים הגדול להכשרת מורים במדינה, הוצג בפנינו נתון לפיו 70% מהתלמידים באסטוניה מדווחים כי הם חשים שביעות רצון בבית הספר. כולנו התרשמנו מאוד והנחנו שהוא בוודאי גאה בנתון הגבוה במיוחד ביחס למדינות אחרות. אך למרבה ההפתעה, תגובתו הייתה: "לא מעניין אותי מה קורה במדינות אחרות. אנחנו מפספסים 30% מהתלמידים שלנו וזה רע מאוד. אנחנו חייבים להשתפר"... https://www.youtube.com/watch?v=R1qPMPC8eZk&feature=youtu.be"בפיזה מודדים רק חלק מהדברים שנדרשים לאדם צעיר כשהוא יוצא מבית הספר. צריך למדוד ולהצליח במדדים רבים גם מעבר לפיזה" - מתי היידמטס מדגים שאיפה למצויינות 5. המדינה למען בתי הספרהעובדה שבאסטוניה למורים ומנהלים יש אוטונומיה רחבה, לא אומרת שהמדינה לא תומכת בהם. להיפך. במערכת החינוך האסטונית אין תפקיד של "מפקח", משום שהתפיסה היא שאין צורך לפקח על המורים, הם אנשי מקצוע רציניים. במקום זאת המערכת מציעה למורים עזרה מקצועית. לכל מנהל/ת בית ספר יש מה שמכונה "חברים סודיים"– יועצים ומומחים שמסייעים לבית הספר לעמוד ביעדים שהוא מציב לעצמו ולטפח הן את הצוות המקצועי והן את התלמידים.בנוסף מממנת אסטוניה את HITSA, הקרן לטכנולוגיה חינוכית. כל תקציבה של הקרן מופנה לשימוש יעיל בטכנולוגיה לטובת בתי הספר. לא מדובר על גוף שבונה מערכי שיעורים או מציע לומדות חינוכיות שעלות הפיתוח שלהן גבוהה, אלא גוף שפועל באופן שמזכיר מחלקת פיתוח עסקי בחברת סטארטאפ. למשל, ב-HITSA פיתחו בעבור בתי ספר כלי הערכה פנימי שמאפשר למפות את ההתפתחות וההתנהלות של כל בית הספר במגוון מאפיינים שונים כגון אבחון למידה, עבודה אל מול נתונים, שימוש בכלים דיגיטליים, פיתוח צוות ההוראה וכו'. בעקבות המיפוי מקבל כל בית ספר תרשים ויזואלי שמציג את מצבו הנוכחי של בית הספר והיעדים אותם הוא הציב לעצמו בכל תחום. ברגע שהמיפוי הבית ספרי קיים (ונכון להיום 90% מבתי הספר באסטוניה עושים בו שימוש), בית הספר מקבל גישה ל-250 קורסים והשתלמויות אשר מסייעים לבית הספר להגיע ליעדים ולהשתפר בכל אחד מתחומי הפעילות שלו.כל בית ספר מקבל תרשים ויזואלי שמציג את מצבו הנוכחי והיעדים אותם הוא הציב לעצמו. ברגע שהמיפוי מושלם, צוות בית הספר מקבל גישה ל-250 קורסים והשתלמויות שיעזרו לו להתקדם לעבור מטרותיובמילים פשוטות, ניתן לומר שעל אף שמערכת החינוך האסטונית לא כופה על בתי הספר יעדים אחידים ומקובעים, היא כן מעודדת ומסייעת לכל בית ספר להציב את היעדים שלו, להשתפר ולהשיג אותם באמצעות עבודה מקצועית ומשותפת. אז מה אנחנו יכולים ללמוד מכל זה?נכון, אסטוניה זו לא ישראל. מדובר במדינה שנחשבת החילונית ביותר בעולם, עם תרבות שונה מאוד מהתרבות הישראלית ואתגרים אחרים מאלה שעמם אנחנו מתמודדים. למרות כל אלה, יש לנו ולאסטוניה גם לא מעט מן המשותף. כמוהם גם אנחנו מדינה קטנה וצעירה, גם הם רואים עצמם כאומת טכנולוגיה והייטק וכמו הישראלים, גם האסטונים ממש (אבל ממש) לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות.באסטוניה הבינו שבשביל להגיע להצלחה בחינוך, צריך לשים את ההגה בידיים של האנשים הטובים ביותר, לתת להם גיבוי, לסמוך עליהם ולספק להם את העזרה והתמיכה הדרושות על מנת שיביאו את כולנו ליעד. האוטונומיה שמעניקה המדינה לאנשי החינוך שלה והאמונה שלה בהם היא ללא ספק אחד הרכיבים המרכזיים בנוסחת ההצלחה של אסטוניה. גם לנו בישראל יש מורות ומורים מעולים שכבר נמצאים בבתי הספר, ודור נוסף, חדש ואיכותי של מורות ומורים רבים שנכנסים למערכת. בניגוד לרפורמות ומהלכים מורכבים שעולים הרבה מאוד כסף ודורשים זמן רב, אוטונומיה קל יותר לתת. רק צריך לסמוך על נשות ואנשי החינוך שלנו. בעולם זה מצליח, אין סיבה שגם אצלנו זה לא יקרה.

בשנים האחרונות הפכה הסבת אקדמאים להוראה לתופעה רחבת היקף. מה הוביל אותם לשינוי? האם הם מרוצים מהחלטתם? כתבה זו תבחן את ההיבטים השונים של התופעה.בשלוש השנים האחרונות 21,000 אקדמאים החליטו לעשות הסבה להוראה. מדובר בעורכי דין, טייסים, מהנדסים, מדענים ואמנים שעזבו את מקומות העבודה שלהם, עברו תוכנית הסבה להוראה, וכעת מגיעים מדי בוקר לכיתה.כשמסתכלים עליהם מהצד, הם אולי נראים לנו מוזרים - הרי מי יוותר מרצונו החופשי על קריירה מצליחה ומשכורת גבוהה בשביל מקצוע שלכאורה אינו מוערך במיוחד ודורש לעמוד ימים שלמים מול עשרות ילדים שרוב הזמן כלל אינם מעוניינים להקשיב, לתת מענה להורים מעורבים ולהיות תחת ביקורת תמידית, וכל זאת תמורת משכורת שהינה פחותה מזו שקיבלו עד כה בדרך כלל? וכיצד חשים בני משפחתם של אותם "מוזרים", אשר גם הם חווים על בשרם את השינוי?יוסי חבה, שבעברו היה מהנדס תעשייה, הבין מהר מאוד שהנדסה לא גורמת לו אושר. "תמיד הרגשתי שאני טיפוס טיפולי", הוא מספר. במהלך לימודיו לתואר שני בהנדסה, עזרה לו אשתו להבין שעליו לחפש אפיק פרנסה אחר על מנת לקום עם חיוך על הפנים ותחושת סיפוק. וכך כבעל משפחה וילד קטן החל יוסי לעבוד בתור מתדלק, במשך שנה, על מנת לממן את לימודי הערב שלו בהוראה. התחושה של עבודה בתדלוק כשהוא מהנדס בכיר הייתה לו קשה מאוד, אולם לא הפחיתה ולו במעט את רצונו להיות מורה. "זו הייתה מכה לאגו, אך עידית, אשתי, תמכה בי". מאז ההסבה שביצע, יוסי הוא מורה למתמטיקה בתיכון בגין בראש העין, כבר 17 שנים, והוא מרגיש שמצא את ייעודו בהוראה. המוטו שאותו לקח מהמעבר הינו שיש "ללכת תמיד עם תחושת הלב ולא להיות מושפע מלחצים חברתיים".גם אמי, שרון פרי, ביצעה הסבה להוראה, לאחר 12 שנים בהן שמשה כמנהלת הדרכה שיווקית. זוהי השנה השישית שבה היא מחנכת ומלמדת מתמטיקה בבית ספר ברמת גן.במהלך תקופת המעבר של אמי להוראה, זכיתי לחוות יחד עמה את הרגעים המתגמלים יותר וגם את אלו המתגמלים פחות. הייתי שותפה לרגעי אושר ואף לרגעים של בכי. כל אלו דחפו אותי לחקור את תופעת הסבת האקדמאים להוראה לעומק, ולהבין מה גורם לאותם אנשים לעשות את השינוי הדרסטי שבמעבר להוראה וכיצד הם חשים לגבי המעבר מספר שנים לאחר מכן.על פי נתוני האגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך, בין השנים 2013 ל-2016 חלה עלייה של 37% במספר האקדמאים שמבצעים הסבה להוראה.מספר האקדמאים שביצעו הסבה להוראה בין השנים 2011 ל-2016, על פי נתוני האגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוךדנה כהן (שם בדוי), בת 44 ואם ל-3 ילדים מרמת גן, הינה אקדמאית נוספת שהעזה ועשתה את השינוי. לדנה תואר שני במנהל עסקים ובמשך כ-15 שנים עבדה ככלכלנית בבנק לאומי.בשיחה איתה אמרה דנה: "בחרתי לעשות הסבה כי הרגשתי שאני לא נמצאת במקום המתאים לי מבחינה תעסוקתית. תמיד אהבתי את נושא החינוך כך שמבחינתי זה היה היעד והגשמת חלום".דנה מספרת כי השנה הראשונה בהוראה הייתה מאוד לא פשוטה עבורה. הכנת מערכי שיעור, התמודדות בלתי פוסקת עם בעיות יומיומיות של תלמידים, טלפונים מסביב לשעון מההורים וכמובן הצורך להוכיח את עצמה מול הנהלת בית הספר. בתהליך הקליטה של דנה סייע מאוד היחס המחבק והתומך של הקולגות בחדר המורים כמו גם התמיכה והליווי של המנחה במכללה: "הרגשתי שיש לי למי לפנות, הן כדי לקבל תשובות והן פשוט כדי לפרוק את אשר על לבי".אבל בתוך כל העבודה הקשה הזו מספרת דנה שהשינוי המשמעותי שהיא מרגישה הוא סיפוק: "סוף סוף מרגישה שאני נהנית ומסופקת ממה שאני עושה". לא כל המעברים להוראה הם סיפורי הצלחה בפועל, לא כל הסיפורים נגמרים כמו הסיפורים של דנה, יוסי או אפילו של אמי. יחד עם הזינוק במספר האקדמאים המבצעים הסבה להוראה, יש גם מוסבים רבים שמחליטים שהמעבר אינו מתאים להם.35% מהאקדמאים שעשו הסבה להוראה פרשו במהלך ההכשרה או אחריה - אחוז שהוא אמנם נמוך ממספר המורים החדשים שפורשים בשנות הוראתם הראשונות, אך עודנו גבוה.כך למשל, מיכל, בת 31, עשתה הסבה להוראה לאחר שלמדה משפטים ועבדה כעורכת דין במשך כשנתיים. לאחר הסבה להוראה שארכה כשנתיים, החלה מיכל לעבוד בבית ספר יסודי כמורה לאנגלית. ההתרגשות הגדולה שאחזה בה לפני תחילת שנת הלימודים, התחלפה מהר מאוד בלחץ גדול ובאכזבה גדולה עוד יותר. "כל הקורסים בנושא ניהול כיתה והשלטת משמעת, הטיפים והעצות שקבלתי במהלך לימודיי לא עזרו כאשר נאלצתי להתמודד מדי יום עם חבורת מתבגרים, על כל המשתמע מכך – דיבור מזלזל, הפרעות בלתי פוסקות ומעט מאוד רצון ללמוד. ברור שהיו גם שיעורים מהנים ומספקים יותר, אך זו הייתה האווירה הכללית". היו מורות שניסו לעזור ולתמוך בה, אך תחושתה הייתה שהיא נותרה בודדה במערכה. "הגעתי הביתה בשעה שלוש וחצי, מותשת ובלי יכולת לדבר ומיד המשכתי בהכנת מערכי שיעור, בנית מבחנים, בדיקת מבחנים וטלפונים להורים. והנורא מכל – הסטירה שקבלתי בתחילת כל חודש בראותי את תלוש המשכורת. אין כל קשר בין המספר שרשום בתחתית התלוש לבין ההשקעה העצומה, פיזית ונפשית כאחד".חברותיה של מיכל ניסו לעודד אותה שזו רק ההתחלה ובהמשך יהיה לה קל יותר, ואכן מיכל מודה שבשנה השנייה ההתמודדות עם ניהול הכיתה ובעיות המשמעת היו קשים פחות, אך לתחושתה הטירוף הכללי לא פסק "היכן המשרד הקודם שלי שבו יכולתי באמצע יום משוגע לסגור את הדלת לכמה דקות ולהירגע? בבית הספר רק רצתי משיעור לשיעור". בסוף השנה השנייה החליטה מיכל כי היא לא ממשיכה בהוראה. היא מספרת כי "אני לא מצטערת על ההסבה והניסיון בהוראה, אך אין ספק שעד שלא יחול שינוי משמעותי במערכת החינוך ובעיקר ביחס למורים ובתגמול, אני לא אהיה שם"."הגעתי הביתה בשעה שלוש וחצי, מותשת ובלי יכולת לדבר ומיד המשכתי בהכנת מערכי שיעור, בנית מבחנים, בדיקת מבחנים וטלפונים להורים"מה ניתן לעשות כדי לסייע למי שביצעו הסבה להוראה?דבורה ורדיגר, פסיכולוגית חברתית ששימשה כרכזת ומנחת קבוצות סטאז' במכללת תלפיות לחינוך במשך כ-17 שנים, מספרת כי בשנים האחרונות, העלייה במספר המוסבים להוראה הביאה עמה גם בעיות חדשות איתן התמודדה במסגרת עבודתה.על פי דבריה, בולט ההלם הגדול של המוסבים מהמעבר. "הם הגיעו עם תרבות עבודה מסוימת, הרגלים ודפוסי תקשורת אותם הם היו צריכים לשנות לגמרי ולעבוד עם מערכת שלא הכירו, ולכן חוו משבר גדול". היא מוסיפה ואומרת כי הדבר בלט בעיקר בקרב קבוצת המוסבים ממשרות בכירות בהיי-טק. שאצלם המעבר מעמדה בכירה למתחילה יצר משבר זהות.מתוך כך, דבורה מציעה כי יש לקיים מפגשי סטאז' קבוצתיים בכל שבוע עבור המורים החדשים, שכן "הקבוצה מהווה עבורם קבוצת תמיכה שמסייעת לליבון רגשי עמוק".כמו כן, היא גורסת כי צריך לשלב בלימודי ההסבה כמה שיותר עבודה מעשית בשטח (כמו למשל במודל הרזידנסי להכשרת מורים), שגם היא תתרום להכנת המורים ותקל על כניסתם למערכת."אין ספק שהליווי במהלך השנים הראשונות חשוב מאוד עבור כל מורה מתחיל/ה, אך לטעמי הוא חשוב שבעתיים עבור מוסבים אקדמאים"היא מסכמת. הקבוצה מהווה עבור המורים החדשים ומי שעשו הסבה להוראה קבוצת תמיכה שמסייעת לליבון רגשי עמוקאין ספק כי הסבת אקדמאים להוראה הפכה בשנים האחרונות לתופעה רחבת היקף.כדי שתופעה זו לא תהפוך ל"טרנד"חולף, חשוב שמוסדות ההכשרה יקשיבו לחוויות המורים ולהלך הרוח העולה מהם, יסיקו מסקנות ויפעלו בהתאם. כך נחזק את תחושת השליחות איתה הגיעו המוסבים למערכת ואת המשמעות אותה הם מקבלים מעבודתם כמורים, למען עתיד ילדינו. "בעוד עשרים שנה אתם תתחרטו יותר על דברים שלא עשיתם מאשר על דברים שעשיתם. הפליגו הרחק מהנמל המוגן, תפסו את הרוח במפרשים שלכם, חקרו, חלמו, וגלו".מארק טווייןבהזדמנות זו אני מבקשת להודות למורתי, אהובי טפר, המורה המנחה בלימודי העיתונות, על התמיכה והסיוע בהכנת כתבה זו ופרסומה.

הסיפור של פרופ' ברברה אוקלי מאוניברסיטת אוקלנד במדינת מישיגן, ארצות הברית, יכול להוות השראה לכל תלמיד ותלמידה. בילדותה, שנאה אוקלי מתמטיקה ומדעים. למעשה היא לא רק שנאה, היא ממש פחדה מכל המקצועות הנחשבים "ריאליים". היא הצליחה מאוד במקצועות שנחשבים הומניים, כמו היסטוריה ומדעי החברה, ואפילו גילתה כישרון לשפות, אבל כשזה הגיע למקצועות כמו מתמטיקה, פיזיקה, טכנולוגיה ומדעי המחשב - היא נחסמה. היא הצליחה לסיים את התיכון רק בקושי, עם ציונים נמוכים במקצועות המתמטיקה והמדעים, וסיימה את בית הספר עם התחושה שהיא איננה חכמה מספיק להתמודד עם מקצועות מאתגרים אלה. היות שלא היה לה כסף לממן בעצמה את לימודיה, התגייסה לצבא האמריקאי, למדה רוסית, ושרתה כמה שנים במקומות מגוונים ברחבי העולם כמתרגמת. תוך כדי השירות הצבאי, אוקלי נפגשה ועבדה עם אנשים שתפעלו בקלות מכשירים טכניים מסובכים, פתרו בעיות טכנולוגיות מורכבות והפגינו כישרון בתחומים שהיא כל כך חששה מהם.רק לאחר שהשתחררה מהצבא, בגיל 26, הבינה אוקלי שהעובדה שהיא חושבת שאינה מסוגלת להתמודד עם מקצועות ריאליים מגבילה מאוד את אפשרויות התעסוקה וההשתכרות העתידית שלה. אוקלי החליטה שהיא לא מוכנה להשלים יותר עם תחושת חוסר ההצלחה והמוגבלות שלה בכל מה שקשור לתחומים אלה, וניצלה את מלגת הלימודים שלה מהצבא לטובת לימודי הנדסה. המטרה שלה הייתה לא פחות מאשר "לתכנת"את המוח שלה מחדש, להתמודד עם האתגר ולהוכיח שהיא מסוגלת.ההתחלה הייתה לא קלה, היא נכשלה בלא מעט קורסים. הסטודנטים הצעירים שהתחילו איתה התקדמו, בעוד היא מאריכה את תקופת הלימודים וחוזרת שוב ושוב על קורסים שנכשלה בהם.תוך כדי הלימודים, אוקלי גילתה שאינטליגנציה או כישרון מולד לא מנבאים את ההצלחה. אם יש לכם תשוקה, יכולת התמדה ואתם יודעים כיצד ללמוד - שום דבר לא יעמוד בדרככם. בהדרגה, אוקלי למדה כיצד ללמוד ומה היא צריכה לעשות כדי להצליח ולהתמודד עם חומר הלימוד המאתגר שעמד בפניה. היא אספה ויישמה מגוון טקטיקות שבסופו של דבר הביאו אותה להצלחה מרובה, ולקריירה אקדמית מבריקה בתחום ההנדסה. כיום, פרופ' אוקלי אוקלי הינה פרופ' מן המניין בפקולטה להנדסה באוניברסיטת אוקלנד ונהנית משם עולמי.עם השנים החלה פרופ' אוקלי, לשתף אחרים בתהליך שהיא עברה. היא הפכה למומחית בתהליכי למידה. פרופ' אוקלי הבינה, שדווקא בתחומים כמו מתמטיקה ומדעים, שהם יותר מופשטים, בצעירותה היא נקטה לאורך שנים באסטרטגיות וטקטיקות למידה שלא קידמו את ההבנה שלה, ולמרות המאמץ הרב שהשקיעה, נכשלה שוב ושוב. לטענתה, הדבר הראשון שצריך ללמוד, זה איך ללמוד, וככל שתלמידים ומורים ידעו על כך יותר, כך יהיה להם קל יותר להצליח בלימודים בבית ספר, במכללה ובאוניברסיטה.פרופ' אוקלנד ראיינה מאות פרופסורים ומרצים בתחומים שונים, לגבי הדרכים שבהם הם והתלמידים שלהם לומדים, ומה עוזר להם להצליח בסביבה אקדמית שדורשת ידע, הבנה, יישום והצלחה בבחינות, כל זאת בדרך כלל בסד זמנים נתון ומוגבל. אוקלי הבינה, שלמרות שיש שוני רב בין התלמידים וסגנונות למידה שונים, בסופו של דבר רב המשותף על המפריד ורוב הטקטיקות מתאימות לרוב התלמידים.מתוך כך, אוקלי אספה את התובנות המרכזיות, שתאמו גם את מה שהיא למדה מהתהליך האישי שלה ושל הסטודנטים שלה, וגיבשה אותן בספר שמוקדש לנושא ובקורס פתוח (MOOC) שניתן במסגרת קורסרה. הקורס של פרופ' אוקלי בקורסרה נחשב לקורס בעל ההשתתפות הגבוהה ביותר מבין כל הקורסים המוצעים, ולמדו בו עד היום כשני מיליון סטודנטים מכ-200 מדינות בעולם.לשמחתנו, פרופ' אוקלי עושה לנו - מורים ותלמידים, קיצור דרך, ומלמדת אותנו מספר כללים פשוטים יחסית, המבוססים על מחקרים רבים בתחום המוח והלמידה, שיהפכו את החיים של כולנו כלומדים פשוטים הרבה יותר. אוקלי מתייחסת לטקטיקות שהיא מציעה כ"מדריך הפעלה"למוח, על מנת להצליח למצות את הפוטנציאל שלו. חשוב לציין שכל הטקטיקות המוזכרות מתאימות ללמידה במובן הרחב שלה, ולא רק למקצועת המתמטיקה, המדעים והטכנולוגיה. https://www.youtube.com/watch?v=vd2dtkMINIwפרופ' ברברה אוקלי בהרצאתה ללמוד איך ללמוד - Learning how to learn 10 כללים ללמידה מיטבית – בהשראת פרופ' ברברה אוקלי:1. לימדו במשך פרקי זמן קצרים ועשו הפסקות בלמידהלמידה מיטבית מתאפשרת לפרק זמן קצר בכל פעם, כאשר המוח ב"מצב מיקוד". משך הזמן בו המוח נשאר ב"מצב מיקוד"הינו כ-25 דקות בממוצע.ב"מצב מיקוד"מתרכזים באופן מלא בנושא מסויים. מצב "פיזור", לעומתו, הוא מצב של מנוחה וחשיבה לא ממוקדת, המאפשר לראות את "התמונה הגדולה". גם "מצב פיזור"הינו קריטי ללמידה, ואיננו מהווה הסחת דעת ממנה. לכן כאשר "נתקעים"במשהו לא פתיר, מומלץ לקחת הפסקה ולעבור מ"מצב ממוקד"ל"מצב מבוזר". באופן פרדוקסלי, כאשר ממשיכים להתרכז בבעיה ולא משחררים את המוח למצב מבוזר, חוסמים את המוח מלהגיע לפתרון. עם זאת, יש לזכור, שמצב "פיזור"בפני עצמו לא מקדם למידה, אלא רק בשילוב של מצב "מיקוד".לכן, גם אם לא הצלחתם לסיים נושא, או לפתור בעיה, לאחר 25 דקות של למידה או תרגול ממוקדים, תנו לעצמכם זמן מנוחה קצר. אל תגיעו למצב שאתם מתוסכלים מאי ההצלחה או נשחקים, עשו הפסקה בזמן.2. דאגו ששום דבר לא יפריע לכםגם אם קשה לכם להתנתק, ובמיוחד מהטלפון החכם, הסחות הדעת גורמות לכך שאתם לא מצליחים ללמוד. דאגו שיהיו לכם התנאים להיות ב"מצב מיקוד"למשך 25 דקות רצופות. לשם כך כדאי להעביר את הטלפון למצב טיסה, ולהשבית כל הסחת דעת אחרת.3. "איכלו את הצפרדע תחילה"– התחילו עם האתגריםבתחילת היום, כשאתם במלוא כוחותיכם, התחילו עם הלימוד המאתגר ביותר, הנושאים שאתם פחות טובים בהם, עם מה שדורש יותר ריכוז ומאמץ מצידכם. השלמת משימה מורכבת מעניקה תחושת הצלחה ומסוגלות ומעודדת אותנו להמשך עשייה. טקטיקה זו מסייעת לנו להתמודד עם דחיינות.4. בתחילת הלמידה סיקרו את התמונה הגדולהסיקרו את הכותרות, התמונות, התרשימים, הגרפים, קטעי הטקסט המודגשים, הסיכום והשאלות בסוף הפרק. כך תקבלו תמונה מלאה של הנושא כולו והיקף החומר ותדעו למה לצפות. כך בעצם אתם תצרו מעין מסגרת לפאזל, לפני שתיכנסו לפרטים ולהרכבת החלקים הקטנים. כשיש לכם "תמונה גדולה"של כל הנושא הלימודי, קל יותר לזכור את הנושא ואת הפרטים בתוכו.5. שחזרו את מה שלמדתם מהזיכרון לפני שתתקדמו הלאה בלמידההשתמשו פחות בטכניקה של הארה (מירקור) עם מדגישים, זה לא באמת עוזר. הימנעו גם מקריאה פאסיבית. במקום זאת, כאשר אתם מסיימים לקרוא פרק, או ללמוד נושא מסוים, סיגרו את החומר ונסו לשחזר בעל פה מה למדתם. אל תתקדמו לפני שאתם יכולים לשחזר את עיקרי הדברים מהזיכרון, בעל פה או בכתב, ללא חומר פתוח. כדאי להתחיל את העבודה בטכניקה זו משחזור חלקי חומר קטנים ולהתקדם לעבר פרקים ונושאים שלמים לאט-לאט.6. הסבירו את הנושא לאדם אחר, בפשטות על מנת לוודא שאתם יודעים את החומר ומבינים אותו, פשטו את הנושא, תנו דוגמאות, השתמשו במטפורות והסבירו אותו בשפה פשוטה. גם אם לא הבנתם את החומר, אחרי שתסבירו אותו בשיטה זו תגלו שאתם מבינים אותו הרבה יותר טוב. לכן כדאי ללמוד עם חברים, ולהסביר אחד לשני.כדאי ללמוד עם חברים ולהסביר את החומר אחד לשני7. חזרו על החומר במרווחי זמןלימוד מרוכז לפני בחינה איננו אפקטיבי כמו לימוד שנעשה לאורך תקופה. בדיוק כמו שספורטאי צריך להתאמן כל יום במשך תקופה ולא רק ביום שלפני התחרות' כך גם עלינו ללמוד את הידע ולחזור עליו לאורך זמן. הדבר מתרחש כי חזרה על החומר במרווחי זמן מסייעת למוח להעביר את הידע מ"זכרון העבודה"ל"זכרון לטווח ארוך". לכן יש לפזר את תהליך הלמידה על פני מועדים שונים. אם תקדישו את אותו היקף שעות המוקדש ללמידה ביום האחרון שלפני הבחינה לאורך כמה ימים לפני הבחינה – תצליחו משמעותית יותר.8. גוונו את הנושאים ושיטות הלמידהבדרך כלל, כאשר לומדים נושא חדש, מתרגלים אותו שוב ושוב בשיטה אחת ספציפית במשך זמן ארוך. לאחר זמן מסוים, המוח מתקבע על שיטת העבודה ונכנסים ל"שבלונה". בחיים האמיתיים וגם בבחינה, אין רצף בעיות זהות, אלא מגוון. לכן, לאחר שרוכשים את המיומנות וההבנה בנושא, יש להימנע מ"למידה עודפת" (Over-learning) ולתרגל לא רק "איך"לפתור את הבעיה, אלא גם "מתי"להשתמש בידע הזה. לכן עדיף לתרגל מספר נושאים שדורשים אסטרטגיות חשיבה ולמידה שונות בו זמנית.9. עשו ספורט!בהפסקות שבין שיעור לשיעור, בין זמן למידה לזמן למידה, כדאי מאוד לקום ולא להישאר ישובים ליד השולחן. בהפסקה ארוכה יותר, מומלץ לעשות ספורט. הפעלת הגוף חיונית לא רק לבריאות הפיזית אלא גם לזרימת הדם למוח ולהרכב החומרים במוח שמשפיע על יכולת הלמידה והזיכרון.10. אל תוותרו על שינהזמן שינה הינו חיוני כדי שהחומר הנלמד יתחבר במוח לכדי תמונה שלמה. בזמן השינה המוח מנקה את עצמו מרעלים, תהליך שעוזר למוח "להישאר בכושר". זו הסיבה שכאשר אתם עייפים, קשה לכם לחשוב בבהירות. זאת ועוד, במהלך השינה, המוח חוזר על מה שלמדנו, ומעמיק את ההבנה והזיכרון.לפני השינה, מומלץ מאוד לחזור על החומר, להתרכז בבעיה שלא פתרתם או לחשוב על נושאי הלימוד. זה יעזור למוח שלכם לעבד את החומר ו"להמשיך את תהליך הלמידה"כשאתם ישנים. במידה ולא תישנו מספיק, כל שאר הטכניקות לא יעזרו לכם. אנו מזמינים אותך להוריד פוסטר של 10 הדיברות ללמידה מיטבית בלחיצה כאן, להדפיס ולתלות אותו בכיתה!10 התובנות שמציעה פרופ' ברברה אוקלי חשובות לכל מורה קודם כל כמי שלומד/ת בעצמו/ה. בנוסף, תובנות אלה עשויות לסייע לתלמידים שלנו לקדם את הלמידה שלהם. כדאי ללמד את התלמידים את התובנות וכך לסייע להם ללמוד כיצד לומדים. לאחר הלמידה, שוחחו איתם לגבי מה עוזר להם ללמוד ומה מעכב אצלם את הלמידה.כיצד אתם מסייעים לתלמידיכם ללמוד איך לומדים? ספרו בתגובות ותוכלו לסייע למורים ותלמידים רבים!

האם מורים צריכים להסתפק בללמד את החומר בלבד? האם תפקידנו מסתכם בהעברת ידע ופיתוח חשיבה? או שאולי יש לנו המורים מקום להעצים את תלמידינו מעבר ללמידה עצמה?כמורה, אני מבקשת להעצים את תלמידיי תוך כדי העשייה החינוכית. כלומר, אני מנסה לתת לתלמידים להרגיש שיש להם כוח ועוצמה להצליח, שהם מסוגלים להגיע לאן שירצו, אם רק יבחרו בכך, יעבדו לשם כך ולא יוותרו. אני עושה זאת כי אני יודעת שציונים גבוהים ותעודת בגרות איכותית אינם מספיקים. על מנת להצליח, התלמידים צריכים להאמין בעצמם וביכולותיהם, לדעת איך לחתור קדימה, לצמוח ולהתקדם. האמונה בעצמם והמוכנות לעבוד קשה, לחתור קדימה ולהתקדם, יעזרו לתלמידים גם בשנות בית הספר, אבל לא פחות מכך – בהמשך דרכם.האמונה הפנימית של התלמידים בעצמם ובעוצמה האישית שלהם יכולה לתפקד כמנוע פנימי שיביא אותם להצלחה. לפעמים המנוע הזה פועל, ולעיתים הם מגיעים לכיתותינו כשהמנוע הפנימי הזה כבוי. עלינו המורים לדאוג להפעיל אותו אצל התלמידים שזקוקים לכך – ליצור אצלם בערה פנימית שתגרום להם לדעת שהם יכולים. בהמשך עלינו לדאוג ולתחזק את פעילותו של המנוע הזה אצל כל התלמידים, כך שלא יכבה.אני מאמינה כי בעזרת העברה קבועה של מסרים אחידים וביצוע פעולות המשפיעות לטובה על אמונת התלמידים בעצמם וביכולתם, אנו יכולים ליצור העצמה אישית של התלמידים וליצור אצלם תחושת מסוגלות שתלווה במוכנות לשאוף גבוה ולעבוד קשה על מנת להגשים את מטרותיהם.מה יהיו תוצאות התהליך? התלמידים שלנו לא יפחדו ממצויינות, מלעשות הכי טוב שהם יכולים על מנת להשיג את מטרותיהם. כך למשל, בעבר תלמידים פחדו ואף וויתרו על 5 יחידות מתמטיקה ו-5 יחידות פיזיקה, מתוך התחושה שאלו מקצועות קשים, בהם הלימודים עמוסים, והתלמידים לא היו בטוחים שיצליחו... גיליתי אז שהתלמידים חיפשו את המקצועות הקלים יותר והבטוחים – כאלו שבהם הם בטוח יצליחו. מתוך כך הבנתי שעלי להפוך את מטרת העל שלי בעבודתי לכך שהתלמידים ישאפו גבוה, לא יפחדו מאתגרים, יציבו לעצמם יעדים גבוהים, גם אם ברור שהדרך לשם אינה קלה.להבנתי כבר מגיל צעיר, עוד לפני שלב הבגרויות, צריך להנחיל את התפיסה הזו ולהשריש אותה באני מאמין של התלמידים דרך כל פעולה ואירוע. מתוך כך אני כמורה לא רואה לנגד עיניי את רק תלמידים, אני רואה לנגד עיניי את המפתחים, המדענים ופורצי הדרך הבאים של מדינת ישראל.אני כמורה לא רואה לנגד עיניי רק תלמידים אלא את המפתחים, המדענים ופורצי הדרך הבאים של מדינת ישראלהמנוע הפנימי: 12 צעדים שיובילו להעצמת תחושת המסוגלות של התלמידים1. קיום שיחות אישיות – על מנת להעצים את התלמידים וליצור אצלם תחושת מסוגלות, עלינו לבנות עמם קשר אישי הדוק. מתוך כך, עליינו לקיים שיחות אישיות עמם, להכיר כל תלמיד ותלמידה, לברר את נקודות החוזק שלו/ה, שדרכן נחזק אותם, ולגלות את נקודות החולשה שבהן נסייע ככל האפשר.2. הצבת יעדים אישיים – יחד עם התלמיד/ה נציב יעדים אישיים לטווח הקצר ולטווח הארוך, ונחשוב גם כיצד ומתי נמדוד אותם. כאשר אנחנו יודעים לאן התלמיד/ה רוצה להגיע, נוכל להזכיר לו/ה מדוע הלמידה חשובה לו/ה. בנוסף, כך נוכל לעזור לתלמיד/ה להתקדם לעבר מטרותיו/ה וליצור אצלו/ה חוויה של הצלחה ומסוגלות לעמידה במטרות האישיות.3. התייחסות לאתגרים ומכשולים כמתנות – לכאורה מכשולים, קשיים ואי הצלחות עלולים לפגוע בהעצמת התלמיד/ה ולערער את תחושת המסוגלות האישית שלו/ה. אך מכשולים, קשיים ואפילו כישלונות יכולים להוות הזדמנויות מופלאות לחיזוק תחושת המסוגלות האישית ולהובלת התלמיד/ה ללמידה החשובה כי בדרך להצלחה יש להתאמץ ולפעמים גם להיכשל, אך הדבר החשוב ביותר הוא לא להפסיק לנסות. כלומר, במידה רבה, הדרך בה ישפיע הכישלון על התלמידים שלנו תלויה בצורה בה אנחנו נתייחס אליו. לכן לדעתי עלינו כמורים לראות בקשיים ובכישלונות הזדמנויות למידה והתפתחות של התלמידים. נעשה זאת באמצעות שיחות מעודדות ומחזקות לאחר כל כישלון, שיעודדו את התלמיד/ה להמשיך להסתכל קדימה ולשאוף גבוה. בשיחות אלו נציף את תהליך הלמידה, נדבר על התמונה הרחבה – על היעדים ושאיפות של התלמיד/ה ועל המסע בדרך אליהם, שאינו תמיד קל. נבהיר שחשוב להמשיך ולנסות, אפילו ביתר שאת, אל מול מכשולים ואי הצלחות.4. אתגרו את התלמידים – כדי לגרום לתלמידים לפתח תחושת מסוגלות גבוהה, עלינו להתייחס אליהם כמי שיש להם מסוגלות גבוהה. לכן עלינו לתת להם משימות מאתגרות, כאלו שיפעילו את החשיבה, היצירתיות והדמיון שלהם, כאלה שידרשו מהם לעבוד קשה. פעמים רבות אנחנו מוותרים לתלמידים שלנו ומתייחסים אליהם באופן פשרני, תוך וויתור, אך התייחסות כזו משדרת להם שהם אינם מסוגלים לעמוד באתגר. לכן עלינו להציב רף גבוה המותאם לתלמיד/ה ולהיות שם יחד איתם כדי לוודא שהם יעמדו בו.כדי לגרום לתלמידים לפתח תחושת מסוגלות עלינו להתייחס אליהם כמי שיש להם מסוגלות גבוהה - עלינו לתת להם משימות מאתגרות5. הנהיגו תרבות של חשיבה חיובית - בשיחות עם התלמיד/ה נסו תמיד לחשוב ולדבר באופן חיובי. חשבו כיצד התלמיד/ה יכול/ה להתקדם, איך כל דבר מקדם אותו/ה ובמה הוא תורם לו/ה. גם כאשר מדברים על מכשולים, קשיים וכישלונות – חשוב לשמור על החשיבה החיובית ולחשוב יחד כיצד הם מפתחים ומקדמים את התלמיד/ה.6. צרו שפה אחידה בכל בית הספר – כאשר כל הגורמים בבית הספר משדרים לתלמידים את אותה המטרה ואותם המסרים, נוצר כוח אדיר. וודאו שכל המורים והצוות משדרים לתלמידים "אתם תגיעו רחוק!", "אין דבר שיעמוד בפניך!", "יש לך את כל הכוח והיכולת להצליח". וודאו שהמחנכים, המורים המקצועיים, היועצות וגם התלמידים האחרים – אף אחד לא מוותר לתלמיד/ה או מוריד את האמונה העצמית שלו/ה.7. פרגנו לתלמידים ממקום של חוזק וצמיחה אישית – מצאו דרכים שונות לחזק את התלמידים, לפרגן להם ולהרים את רוחם. היו יצירתיים ואל תפסיקו לחשוב על דרכים שיעודדו אותם, אך תמיד ממקום של חוזק וצמיחה אישית ופרטנית ולא מתוך וויתור או פשרה.8. צרו סיטואציות שיעצימו את התלמידים – תכננו מצבים מעצימים בהם התלמידים השונים יוכלו לזהור ולהשתמש בחוזקות האישיות שלהם. צרו עבור התלמידים הזדמנויות להצלחה במשימות מאתגרות ואפשרו להם להפתיע את עצמם, את חבריהם ואתכם.9. עבדו דרך הוואטסאפ – וואטסאפ פעיל וחזק, כיתתי ואישי, יכול להוות כלי חשוב לתקשורת, לפרגון ולעידוד התלמידים לעמידה באתגרים. היו חלק פעיל מקבוצת הוואטסאפ הכיתתית והעבירו דרכן מסרים לתלמידים, אך נסו לתת גם לתלמידים מקום לעודד ולקדם זה את זה.10. אפשרו לתלמידים להוביל – תנו לתלמידים ליזום ולהוביל מהלכים במהלך השנה. צרו תפקידי הובלה רשמיים אך עודדו את התלמידים לקחת יוזמה גם באופן לא רשמי.11. צרו מפגשים מעוררי השראה – הפגישו את התלמידים עם אנשים מעוררים השראה או לכל הפחות עם סיפוריהם. הציגו בפניהם את הצלחותיהם של האנשים מעוררי ההשראה, אך גם את הכישלונות והקשיים בדרכם ואת הדרך אותה עשו על מנת להתמודד עמם ולהצליח.12. צאו מהשגרה – במהלך השנה צרו הזדמנויות לגיוון ושבירת שגרה – אפשרו לתלמידים להעביר שיעורים, עודדו אותם להכין פעילויות למידה מחוץ לכיתה ובנו אירועי שיא יחד. שבירת השגרה מחד מאפשרת מקום ליכולות השונות של התלמידים, ומאידך היא גם משדרת לתלמידים כי "מגיע להם"והם טובים ומובחרים.שבירת שגרה מאפשרת מקום ליכולות השונות של התלמידים ומשדרת לתלמידים כי "מגיע להם"כי הם טובים ומובחריםדוגמה ליישום 12 הצעדים – ערב התרמה מדעי לילד החולה בניוון שריריםאחת הדוגמאות המרגשות ליישום 12 הצעדים לבניית תחושת מסוגלות אצל התלמידים, הינה ערב התרמה מדעי שערכנו – תלמידי הכיתה ואני.הכל התחיל כאשר חשפתי את התלמידים לסיפורו של עדי, ילד בן 10 החולה בניוון שרירים וזקוק לתרופה יקרה שתעצור את התפתחות המחלה. כאשר סיפרתי לתלמידים את הסיפור, עשיתי זאת במטרה לערב אותם בו – הבהרתי להם שאני מצפה שהם יחשבו יחד כיצד ניתן לסייע לעדי. ביצענו סיעור מוחות והתלמידים החליטו לקיים ערב מדעי – מעין יריד בו הם יעבירו תחנות מדעיות. הם חשבו על דרכי הפעולה, הם ביצעו את חלוקת התפקידים, הם נפגשו כצוותי עבודה, הם שיווקו את הערב, הם בנו את התחנות ולבסוף – הם קיימו ערב התרמה מופלא שגייס סכום משמעותי לסיוע לעדי. בערב עצמו ווידאתי שהורים, אנשי תקשורת ודמויות מרכזיות בקהילה יגיעו ויודו אישית לתלמידים, ילחצו להם יד ויגבירו להם את המוטיבציה. ולאחר מכן? בסיום הפעילות כל תלמיד/ה קיבל/ה משוב חיובי וממוקד לעשייה שלו/ה, כמו גם אמירות מחזקות נוספות: "בזכותכם תלמידים צעירים הצליחו לבצע ניסוי מורכב בפעם הראשונה בחייהם", "הרעיון שלכם גרם לקהילה שלמה לפתוח את הכיס והלב ותרום לעדי", "אתם המנהיגים של המחר, הוכחתם זאת היום ובגדול, שיכנעתם אנשים לתרום, להגיע ליריד ולהשתתף במעשה כה חשוב"וכן הלאה.אז מה היה כאן? יצאנו מהשגרה יצרנו סיטואציה שתעצים את התלמידים, בה כל תלמיד ותלמידה יכלו למצוא עשייה משמעותית ולבטא חוזקות אישיות. אפשרנו לתלמידים להוביל וליזום, אתגרנו את התלמידים וקבענו יעד אישי וקבוצתי, התמודדנו עם אתגרים וכישלונות לרוב (שהרי אירוע שכזה מזמן מגוון של אתגרים וקשיים), ולכולם התייחסנו כמתנות שמאפשרות למידה, קיימנו שיחות אישיות תוך כדי בניית האירוע ועודדנו שיח חיובי, שחצה גם את גבולות הכיתה ועבר לשאר בית הספר, עבדנו דרך הוואטסאפ ופרגנו לתלמידים על ההצלחות והעשייה המופלאה שלהם.העצמת התלמידים – הטענת מצברים עבור המורההעצמת התלמידים דורשת מאיתנו המורים משאבים ומחוייבות גבוהה, אך עם זאת, לדעתי העצמת התלמידים גם מונעת שחיקה שלנו – היא מטעינה את המצברים ומאפשרת יציאה משגרת העבודה שלנו, ולא פחות מכך – היא מרגשת ומבהירה לנו כמה באמת התלמידים שלנו מופלאים ומסוגלים.העצמת התלמיד מטעינה את המצברים ומאפשרת יציאה משגרת העבודה שלנו - המוריםגם אתם יכוליםההמלצה שלי לצוותי ההוראה היא לתכנן לא רק את תוכניות הלימודים וההכנה למייצבים, אלא לכוון גבוה יותר, להעצמת התלמידים ובניית מסוגלות אישית. עלינו לראות את התלמידים של כל אחד ואחת מאיתנו כחוד החנית של המדינה. עתיד המדינה תלוי רק בהם. הם היוצרים והם הכוח שיוביל את מדינתנו.אנו אנשי החינוך משפיעים על דור העתיד והמחוייבות שלנו צריכה להיות להקנות להם כלים להסתכל קדימה, רחוק וגבוה. לשם כך עלינו להאמין ולדעת שהתלמידים שלנו הנם בעלי עוצמות ומסוגלות להגיע רחוק. בהתאמה לכך, להתייחס אל התלמידים שלנו כמובילי המחר.הגישה שלנו לתלמידים צריכה להשתנות, מגישה סלחנית, פשרנית ומוותרת, לגישה מצמיחה, מעצימה ובלתי מתפשרת. זהו המתכון לטיפוח אזרחים פורצי דרך, אזרחים שעתידה וכוחה של המדינה תלוי בהם.

תומס אדיסון ביצע למעלה מ-1000 ניסיונות כושלים בניסיון להגיע לנורה פועלת; הסטארט-אפ הראשון של ביל גייטס היה כישלון חרוץ; מארי קירי עבדה במשך למעלה מ-12 שנים עד שהצליחה לבודד 0.1 מ"ג של פולוניום; ג'יי קיי רולינג עבדה שש שנים על הספר הראשון בסדרת הארי פוטר, בעודה נתמכת בדמי רווחה, וקיבלה למעלה מ-12 דחיות מהוצאות ספרים עד שהצליחה להוציא את ספרה. היא סיפרה על עצמה כי "בכל סטנדרט מקובל, אני הייתי הכישלון הכי גדול שהכרתי"; המתמטיקאי והאסטרונום יוהנס קפלר בילה שנים בניסיון להשיג מדידות אסטרונומיות מהבוס שלו – ברהה. לאחר שהוא השיג את המדידות, הוא ביצע 69 ניסיונות כושלים, לאורך 7 שנים, לפרש את המדידות. רק בניסיון ה-70 הוא הצליח וניסח את שני חוקי קפלר הראשונים. לקח לקפלר עוד כמה שנים טובות, במהלכן אשתו ובנו נפטרו, עד שניסח את חוק קפלר השלישי; על ג'ניס ג'ופלין, אלביס פרסלי ובוב דילן נאמר בתחילת דרכם פעמים רבות כי יש להם קול נוראי ולעולם הם לא יהיו זמרים; רבים ניבאו כי "דבר לא יצמח"מאלברט איינשטיין כשהיה ילד, שכן הוא התקשה ללמוד לדבר ולכתוב. בגילאים מאוחרים יותר הוא נכשל במבחני המיון לאוניברסיטה אליה ביקש להתקבל, ולאחר שלבסוף התקבל וסיים את לימודיו (לא ממש בהצטיינות) הוא לא הצליח למצוא עבודה במשך שנתיים.הדבר שמחבר בין כל האנשים הללו הוא שהם לא הפסיקו לנסות. הם לא נתנו לכישלונות ולקשיים לעצור אותם ולא נכנעו גם כשאנשים בסביבתם חשבו שהם לעולם לא יצליחו. הם התמודדו לעיתים קרובות עם תחושות קשות של כישלון ודיכאון, אך המשיכו לקום מדי בוקר, לנסות להתקדם להשגת המטרות שקבעו לעצמם ולמצוא דרכים חדשות להתקדם.ובכל זאת, למרות הקשיים הרבים עמם התמודדו כל האנשים הללו, רוב המידע שאנו מכירים אודותיהם מתמצה בהצלחותיהם ובהישגיהם הגדולים. כולנו נוטים להאמין שאנשים דגולים ומעוררי השראה הנם אנשים בעלי כישרון יוצא דופןתלמידה נהדרת בכיתה י' הסבירה לי לא מזמן ש"אנחנו סוגדים להצלחה ללא מאמץ וחושבים שאם אתה צריך להשקיע, זה אומר שאתה לא מספיק טוב כי אתה צריך להתאמץ", והיא קלעה בול. לרוב אנחנו לא חושבים על המאמץ, הקשיים והכישלונות הנדרשים בדרך להצלחה. אנו נוטים להאמין שגיבורינו הם מוכשרים במיוחד ואלא אם כן נתעמק בסיפור חייהם, נחשוב שדרכם לפסגה הייתה סלולה על ידי יכולותיהם המופלאות. אך המציאות מראה כי בדרך של מרבית האנשים הללו להצלחה קידמו אותם נחישות, התמדה ומאמץ, הרבה יותר מאשר כישרון. ובכל זאת, למרות שבמציאות מאמץ וההתמדה חשובים יותר להצלחה מכישרון, בגלל שאיננו נחשפים כמעט לקשיים ולכישלונות של גיבורינו, האמונה שמי שמצליח הינו בעל כישרון רק מתחזקת. מתוך אמונה זו נוצרת אצל כולנו סגידה להצלחה ללא מאמץ, ובגללה אנו מניחים שאם אנו צריכים להתאמץ – אנו לא מספיק טובים באותו התחום. https://www.youtube.com/watch?v=zLYECIjmnQs כישלונות מפורסמים - סרטון מעולה להצגה בכיתה האמונה שמי שמצליח הינו בעל כישרון מולד מפריעה לתלמידים בדרך להצלחהמחקרים מראים כי בדרך כלל תלמידים יודעים להגיד שהשקעה ועבודה קשה הם חשובים, אבל כששואלים אותם לגבי עצמם, מגלים שלעיתים קרובות הם בוחרים שלא ללמוד מקצועות מאתגרים, כמו למשל מתמטיקה, מדעים ותכנות, גם אם הם מוצאים אותם מעניינים וחשובים לעתידם, בשל אמונה בחוסר כישרון שלהם בתחום. הם אומרים דברים כמו "אין לי ראש מתמטי"או "אני יותר הומאנית"או פשוט "אין לי את זה"ובכך מבהירים לנו שהם מאמינים, לפחות באופן סמוי, שכישרון חשוב הרבה יותר מעבודה קשה.כלומר, גם אם התלמידים שלך יודעים להגיד שמה שחשוב הוא עבודה קשה ומאמץ, סביר להניח שעמוק בפנים הם עדיין מאמינים שההצלחה בלימודים מאתגרים, במיוחד מתמטיקה ומדעים, תלויה לא במאמץ שלהם אלא דווקא בכישרון יוצא דופן (או בחסרונו...). אמונה זו משפיעה על המוטיבציה שלהם ללמידה, על המוכנות שלהם להשקיע ועל האופן בו הם מתמודדים עם האתגרים והכישלונות המלווים את הלמידה. תלמידים שמאמינים שצריך כישרון ייחודי על מנת להצליח, יראו בכל כישלון וקושי כעדות לכך שהם אינם כישרוניים במיוחד, ולכן יאמינו שהם ככל הנראה לא יצליחו בלמידה בטווח הארוך ויהיו מוכנים להתאמץ ולהשקיע פחות בלמידה ו/או יבצעו ניסיונות פחות מוצלחים בלמידה. חוקרים פיתחו שיטה פשוטה כדי להתמודד עם האמונה המגבילה שכישרון חשוב יותר ממאמץמורות, מורים, חוקרות וחוקרים בכל העולם מנסים להתמודד עם האמונה כי כישרון חשוב יותר ממאמץ, המגבילה את הצלחתם של תלמידים רבים (כאן וכאן ניתן לקרוא על חלק מהניסיונות הללו).מחקר חדש מציע לבעיית הכישרון והמאמץ פיתרון פשוט, שכל מורה יכול/ה ליישם בכיתה בקלות רבה. החוקרים מצאו כי על התלמידים ללמוד ולהכיר היטב לא רק את הצלחותיהם ותגליותיהם של האנשים הדגולים עליהם הם לומדים, אלא גם את הכישלונות שלהם, את הקשיים עמם התמודדו ואת הדרכים בהן הם פעלו על מנת להתמודד עם הקשיים והכישלונות הללו.לפי החוקרים, מורים בוחרים בדרך כלל ללמד את תלמידיהם אודות הישגיהם הידועים של ממציאים, מתמטיקאים ומדענים, אך הם כמעט אף פעם לא מספרים להם על הקשיים, הכישלונות והמאמצים הממושכים של אותם האנשים. כך, התלמידים מפתחים את האמונה כי אנשים אלו היו גאונים שהגיעו להצלחה בקלות, מבלי לדעת שגם אנשים מעוררי השראה אלו היו אנשים בשר ודם, עם חסרונות ומגבלות, שנדרשו לעבוד קשה ולהתמודד עם ביקורת, עלבונות וכישלונות צורבים.מתוך כך, החוקרים החליטו לבדוק מה קורה כאשר מלמדים את התלמידים אודות הקשיים, האתגרים והכישלונות של מדענים מעוררי השראה – אלו המקצועיים (כישלונות בלימודים, שנים של ניסויים ללא הצלחה, טעויות בתיאוריה, אבטלה וכו') והאישיים (עוני, דיכאון, התפרקות התא המשפחתי וכו'). החוקרים השוו למידה זו ללמידה על אותם המדענים, תוך התמקדות בהצלחותיהם וגילוייהם, ללא עיסוק בכישלונות ובקשיים.החוקרים מצאו שהלמידה על הקשיים, האתגרים והכישלונות של המדענים מעוררי ההשראה גרמה לתלמידים לחוש מוטיבציה ללמוד מדע, להאמין ביכולתם ולהגיע להישגים גבוהים יותר בלמידה בטווח הארוך. לעומת זאת, הלמידה אשר התמקדה רק בהישגיהם של המדענים לא שיפרה את הישגי התלמידים ואמונתם ביכולתם, ולעיתים אף פגעה במוטיבציה של התלמידים ללמידה ובהישגיהם. חשוב לציין כי הם גם מצאו שהשפעת הלמידה על הקשיים והכישלונות של המדענים הייתה גדולה יותר בקרב תלמידים שהתקשו בלמידה.בלמידה על אנשים מעוררי ההשראה התלמידים מקבלים מודל לחיקוי המדגים את הרעיון כי המאמץ משתלם וכי כישלון וקושי הם בלתי נמנעים בדרך להצלחה. מודל לחיקוי כזה הינו משמעותי הרבה יותר מאמירות של המורה כי המאמץ משתלם ללא דוגמאות.זאת ועוד, התלמידים סיפרו כי הלמידה על המאבק והמאמץ של המדענים גרמו להם להרגיש חיבור רגשי למדענים וכי מתוך חיבור זה הם רצו ללמוד על עבודת המדען/ית. למידה על קשיים, אתגרים וכישלונות של מדענים מעוררי השראה גורמת לתלמידים לחוש מוטיבציה ללמוד מדע, להאמין ביכולתם ולהגיע להישגים גבוהים בטווח הארוך3 דרכים ללמידה על הקשיים והכישלונות של אנשים מעוררי השראה ללמידה1. למידה בעזרת קטע קריאה / סיפור פרונטאליהדרך הפשוטה ביותר, בה החוקרים השתמשו במחקר, הינה העברת המידע אודות חייהם, הקשיים והכישלונות של האנשים שתבחרו, באמצעות דפי מידע או סיפור המידע באופן פרונטאלי בכיתה. כך למשל, ניתן לראות בתמונות הבאות דפי מידע אודות הקשיים והכישלונות עמם התמודדו שניים מהמדענים שהחוקרים הציגו במחקריהם – אלברט איינשטיין ומארי קירי. 2. למידת חקרבתחילת כל נושא חדש הקשור לאדם מעורר השראה, תכננו עבודת הגשה בה התלמידים מתבקשים לחקור אודות האדם מעורר ההשראה שהוביל את התחום או קשור אליו. בהנחיות לעבודה בקשו מהתלמידים להתמקד לא רק בהישגים ובתגליות אלא גם באתגרים האישיים והמקצועיים של אותו אדם, במקומות בהם הוא נכשל וטעה, וכן באופנים בהם הוא התמודד עם קשיים וכישלונות אלו. 3. למידת חקר והצגה בכיתהבחרו מספר אנשים מעוררי השראה הקשורים לנושאים הנלמדים לאורך השנה, וחלקו לכל קבוצת תלמידים קטנה (עד 3 תלמידים) אדם מעורר השראה אחד עליו עליהם יהיה לבצע עבודת חקר ולאחר מכן ללמד את שאר הכיתה אודותיו כשיעור פתיחה לנושא הקשור לאותו אדם. בהנחיות לעבודת החקר וההצגה בכיתה בקשו מהתלמידים להתמקד לא רק בהישגים ובתגליות, אלא גם באתגרים האישיים והמקצועיים של אותו אדם, במקומות בהם הוא נכשל וטעה, וכן בדרכים בהן הוא התמודד עם קשיים וכישלונות אלו. שימו לב: חשוב לבחור מספר דומה של נשים וגברים מעוררי השראה, ולשים לב שהתלמידים מתארים הן קשיים אישיים והן קשיים מקצועיים אצל הגברים והנשים, שכן הטיה רווחת ומזיקה היא לתאר בקרב הנשים אתגרים אישיים ובקרב הגברים אתגרים מקצועיים. השיטה חשובה בכל תחום, אך משמעותית במיוחד במדעים ומתמטיקההחוקרים מציעים כי חשוב שתלמידים יכירו את האתגרים, הקשיים, הכישלונות וההתמודדויות של אנשים מעוררי השראה בכל תחום. עם זאת, הם מציעים שהדבר חשוב במיוחד במתמטיקה ומדעים, שם ניתן לראות שתלמידים (ובמיוחד תלמידים בחינוך העל יסודי) מאמינים הרבה יותר שיש צורך בכישרון מולד לשם הצלחה. בכיתה שלך יתכן שיושב/ת מדען/ת בסדר הגודל של איינשטיין או מארי קירי, או אומן/ית במימדים של ג'ניס ג'ופלין או בוב דילן. ההיסטוריה והמחקר מלמדים אותנו שאחד הדברים החשובים ביותר שיקבעו האם הם אכן יהפכו להיות כאלה, הינו האם הם יהיו מוכנים להתאמץ ולהתמיד מול כל מכשול. את/ה כמורה יכול/ה להשפיע על ההתמדה והמאמץ של התלמידים הללו, ובכך לסייע להם למצות את היכולות האישיות שלהם בצורה הטובה ביותר שיוכלו.האם אתם מלמדים את תלמידיכם את סיפורי ההתמודדות והכישלון של אנשים מעוררי השראה? נשמח לשמוע כיצד אתם עושים זאת בתגובות! כך תוכלו לסייע לאלפי מורים נוספים!

ירדן: מכירים את הרגע הזה בקולנוע? יצאתם מסרט ממש מוצלח עם חברים, ואתם חייבים לדבר איתם על מה שעברתם, על המחשבות שעברו עליכם ועל כל מה שקרה לכם שם. כששאלתי תלמידים אם היה להם רגע כזה בבית-הספר, רגע בו הם יצאו משיעור, ופשוט היו חייבים לדבר עם החברים על מה שעברו, אחד התלמידים אמר לי שכדאי לי 'לצאת מהסרט'.החלטתי ששווה להתייעץ עם מישהו מבחוץ ופניתי לבמאי הקולנוע יגאל רזניק.יגאל: אם יש משהו שלא סבלתי בילדות זה את בית הספר. לכן כשירדן צלצלה אלי והציעה לפתח סרטים שעל פיהם ילמדו תלמידים בכיתות, התגובה הראשונית שלי הייתה שזה לא בשבילי. אולם אז חשבתי על זה שוב.לפתע, לאותו ילד שלא אהב ללמוד לפני 25 שנים, יש הזדמנות לגרום לאלפי תלמידים ותלמידות שלומדים היום לחוויה אחרת משלי, הרבה יותר חיובית, משמעותית וכיפית. הרגשתי מעין סגירת מעגל בה אני יכול לתקן את העבר שלי, ולהעניק עתיד טוב יותר עבור אותם החבר'ה כמוני, שגם היום, לא מתלהבים מהרעיון של הלימוד הפרונטאלי הקלאסי.אבל לפני שאתחיל, היה חשוב לי להבין מה הביא להחלטה לערב את הקולנוע בחוויה הלימודית? מה בדיוק היה חסר למורים בכיתה? ירדן: אחרי סקר שביצעתי בקרב מורים, הבנתי שאין כמו דיון מוצלח סביב סוגיה אישית כדי ליצור למידה משמעותית לתלמידים. הבעיה היא שקשה לגרום לתלמידים להיפתח בפני החברים בכיתה, לספר על ההתלבטויות הכי אישיות שלהם בפורום מעורב של חברים קרובים יותר וחברים קרובים פחות.בראש כל הזמן קפץ לי הרעיון של סרט, עם דמות גיבור או גיבורה, שמתמודדים עם הדילמות וההתלבטויות של נער או נערה ביום-יום. אבל לא ראיתי אף פעם משהו דומה, רק קראתי על סרטים שתלמידים הפיקו, אבל לא משהו שפותח במסגרת תכניות לימודים למקצועות בית-הספר. כששוחחתי עם יגאל וביקשתי ממנו ליצור סרט שמורים יוכלו להשתמש בו בכיתה, ביקשתי ממנו שהסרט לא יהפוך ל"הרצאה", בלי קריינים עם הנפשות והסברים אינטראקטיביים. אלא יציג דילמה אליה התלמידים יוכלו להתחבר באופן טבעי.ביקשתי שהסרט לא יהפוך ל"הרצאה", אלא יציג דילמה אליה התלמידים יוכלו להתחבר באופן טבעייגאל: השאלה הראשונה שיוצר שואל את עצמו לפני תחילתה של כל עבודה היא – מה הרעיון והפורמט שעל פיו אני מתכוון ליצור?האם זו תהיה סדרת מתח מתמשכת על נער או נערה במצוקה? או סרטונים הומוריסטיים על נער ונערה? אולי אנימציה על זוג הורים שהם גם מורים? או שאולי סרט דוקומנטרי על בית הספר עצמו?הכל הפך לברור יותר כאשר ירדן אמרה את המושג "דילמה".הבנתי שאלו צריכים להיות סרטונים קצרים, לא קשורים אחד לשני, כאשר כל אחד מהם עוסק בבעיה אחת הרלוונטית לבני נוער. הקו המנחה החשוב ביותר היה שהסרטון לא אמור לתת פיתרון, אלא לגרום לתלמידים לחשוב ולהגיע לפיתרונות משלהם.סדרת דילמות קצרות עם מסרים חינוכיים, אך ללא טיפת דידקטיות… האם זה אפשרי? האם יש דוגמאות לשימוש דומה בדילמות?ירדן: יגאל שלח אותי עם שיעורי בית למחקר פדגוגי קצר על שימוש בדילמות בכיתה.בעזרת שותפים מהצוות ברשת אורט, לצד מינהל "חברה ונוער"של משרד החינוך, מצאתי ספר דילמות לכיתה – דילמות לשיעור אזרחות, דילמות לשיעורי תנ"ך או לשיעורי מדעים. בכולם היו קווים מנחים מאוד ברורים: במרכז הדילמה דמות, לא ילד בכיתה, שמסופר סיפורה האישי. הדמות מתמודדת עם התלבטות מוכרת ורלוונטית. הדילמה לעולם לא לקוחה מתוך עולמו של תלמיד ספציפי, אלא היא תמיד של מישהו חיצוני וזר שקבלת ההחלטות עבורו לא מערבת רגשות וכעסים.בכיתה מפתחים דיון סביב שתי בחירות שהדמות יכולה לעשות – בחירה א' או בחירה ב'. מבנה הדיון הוא מסודר ומאפשר לכל תלמידי הכיתה לחשוב, להביע את דעתם בקבוצות קטנות ולהשתתף במליאה רחבה.המתודה מצאה חן בעיניי. היא מעודדת חשיבה, מלווה בתימוכין אקדמיים ומפתחת את הגישה המוסרית של התלמידים.הבעיה היחידה שלי הייתה ששיעורי הבית האלה החזירו אותי לדילמות מתוך סיפורים כתובים. הדילמות הוצגו בקצרה, גיבורי הדילמות היו מאוד "נקיים, קורקטיים וסטריליים".הדילמות הוצגו בקצרה, גיבורי הדילמות היו מאוד נקיים, קורקטיים וסטרילייםיגאל: המורה שלי לתסריטאות, שמעון וינוקור, זוכה פרס אופיר (האוסקר הישראלי), נהג לחזור על כך שסיפור טוב הוא מפתח ללבו של כל צופה, ציני או סקפטי ככל שיהיה. זה כוחה של דרמה.הגישה הזו די שונה מהגישה הפדגוגית. בדרמה, הדמויות הן קשות, חלקן שליליות עם קונפליקטים עמוקים. לא ממש מודלים לחיקוי עבור התלמידים, וגם לא תמיד זה תואם למצב בו נמצא/ת התלמיד/ה הצופה.אבל למרות שהדמיון הוא חלקי ולא מלא, דרך הדרמה הצופים יכולים לחוות באופן שהכי מתקרב לאמת, "מה היה קורה אילו?" - אילו היינו הולכים צעד אחד או שניים רחוק יותר ממה שאנחנו רגילים, אילו הסביבה שלי הייתה מעמידה אותי במצב בו הייתי עם הגב אל הקיר ללא כסף, ללא עזרה ולפעמים גם ללא תקווה.אכזרי? לפעמים כן.אבל האם זה עושה את העבודה של חווית המציאות האפשרית? במאה אחוזים.הדרמה היא זו שתגרום לכל נער ונערה להזדהות, להצטער, לברר, לקבל הבחנות והחלטות על מעשה שהם בעצם בכלל לא עשו!רגע אחד, מעשה שהם לא עשו? האם זה לא הופך את כל עניין הדרמה לחוויה מחשבתית בלבד? לתאוריה מנותקת?ובכן, הדרמה היא חוויה שגורמת לדופק שלנו לעלות כשאנחנו במתח, לחייך כשטוב לנו ולבכות כשקשה לנו.ומה שחשוב במיוחד – ההזדהות עם הדרמה מסוגלת לגרום לבני הנוער להימנע מאותם המצבים אליהם הם עלולים להיקלע בעתיד הקרוב, ולדעת להתמודד אתם. וזה כבר די פרקטי.אגב, ידעתם מה התרגום ל"דרמה"מיוונית העתיקה?"דרמה"היא "פעולה".ירדן: יגאל הבמאי אמר "אקשן!"ואני צפיתי במסך המוניטור של הצלם תוך כדי צילום השחקנים. האווירה הייתה מלאת התרגשות, היה פה משהו חדש לחלוטין. מול העיניים שלנו נרקם סרט חינוכי, ששובר את המבנה ההיררכי של מורים שמוסרים ידע לכיתה. בראש דמיינתי את הרגע שבו המורה מקרינה את הסרט לכיתה, ופתאום נשברת שם ההיררכיה. הפרשנות הקולנועית שלה והדעות שלה שווים לקולם של התלמידים.ברגע הזה שאלתי את עצמי, האם פחדנו עד כה לפגוע בגבולות הנקיים של החינוך עם הדרמה שמביא הקולנוע?https://www.youtube.com/watch?v=iI8VMp3wWVo&feature=youtu.beאחד משלושת הסרטונים הראשונים שיצרנו – הבחירה של יונייגאל: נקודת המבט שלי כקולנוען השתנתה בעקבות התהליך. החיבור שלי לעולם החינוכי היה דרך השאלה האם יש מקום למסר חינוכי באמנות הקולנוע?ובכן, התשובה שלי היא – כן. יש מקום. ואם זה מסר שיעודד את התלמידים לחשיבה ודיון, מסר שיעזור לבני נוער לגדול ולהתפתח, זה ממש מתבקש להיעזר באמנות דווקא במקום כזה.מקומה של האמנות בחינוך הוא דווקא בכך שהעברת המסר לא תהפוך את הסרטון לאמירה מוכתבת עם מסקנה אחת, אלא תשאיר מקום להחלטה עצמאית. יכול מאוד להיות שבדיון שאחרי הסרטון, לבני הנוער יהיו כמה דעות, חלקן מנוגדות, אבל גם זה מסר – והוא מסר חיובי בעיניי. זה אומר שכדי לפתור משהו, על התלמידים לבחון בצורה עצמאית ובוגרת מה הוא או היא היו עושים בסיטואציה הזו. רק שבמקום לעשות זאת לבדם, בדרך הביתה מהקולנוע, הם יעשו את זה בדיון עם חבריהם לכיתה, בהנחיית מורה. דרך החברים לכיתה והנחיית המורה התלמידים יחשפו לדעות שונות וילמדו לכבד אותן, יזקקו את דעתם שלהם, ויוכלו להרהר ואף למנוע הבעיות אליהן הם עלולים להיקלע בעתיד.אז אחרי שאמנות הקולנוע עשתה את דרכה מהמסכים הגדולים של בתי הקולנוע אל מסכי הטלוויזיה והסמארטפונים, אולי הגיע הזמן שהיא תגיע גם לכיתות הלימוד?זו ההזדמנות שלך להתחיל ללמד בעזרת הסרטונים ולהשפיע על הסרטונים הבאים! בימים אלה הסרטונים שיצרנו יחד פורסמו לראשונה. מדובר בסרטונים העוסקים בחינוך פיננסי ומספקים מענה לתחום שלתחושת רבים אינו נלמד דיו בבית הספר. אנו מזמינים אתכם, המורות והמורים, להיכנס לסרטונים, לצפות בהם, להשתמש בהם בשיעוריכם ולאחר מכן לספר לנו איך התקבלו הסרטונים בכיתה. נשמח לקבל מכם משוב שישפיע על הכנת הסרטונים הבאים.תוכלו לצפות בסרטונים בקישור זהכתבו לנו בתגובות על חוויית ההוראה בכיתה בעזרת הסרטונים ותוכלו להשפיע על הכנת הסרטונים הבאים! כתבה זו נכתבה תוך שיתוף פעולה בין ירדן פינטו-מוסינזון, מפתחת תכנים בתכנית חינוך פיננסי ברשת אורט ישראל לבין יגאל רזניק, במאי, תסריטאי ושחקן.

היום זה שוב קרה. במהלך השיעור התפתח ריב קולני בין קבוצת תלמידים אחת לקבוצה שניה, כאשר כל צד מתבצר בעמדתו ומשוכנע שהצד השני בכלל לא שווה התייחסות. כמה פעמים התאכזבנו מחוסר הפירגון והגיבוש בכיתה? נראה שלפעמים תלמידים נאבקים זה בזה במקום לעבוד ביחד, לסייע אחד לשני ולהתבסס על החוזקות של האחד כדי לכפר על החולשות של האחר ולהיפך. לפעמים חוסר הגיבוש הכיתתי ממש פוגע בלימודים ובסיכויי ההצלחה של התלמידים. במחקר שערכו חנה שחר וישראל ריץ אודות למידה שיתופית בכיתה הטרוגנית הם מצאו כי ההשקעה בהיבטים חברתיים של הכיתה היא זו שקובעת אם התלמיד ייכשל או יצליח.אם נצליח ליצור גיבוש טוב יותר בכיתה, התלמידים יהיו שמחים יותר, ישתפו פעולה בצורה טובה יותר, ידעו להתמודד טוב יותר עם משברים ויהיו מוכנים טוב יותר לחיים שלאחר בית הספר. החוקרים אבנר זיו ושושנה שילה כתבו בספרם "הכיתה כקבוצה חברתית" שיצירת אקלים חיובי צריך להיות יעד בפני עצמו בכל הקשור לפעילות בבית הספר. יצירת האקלים החיובי צריכה להיות מבוססת על הבנה של תהליכים קבוצתיים בכיתה במקביל לצרכי הפרט. עוד עולה מהמחקר הנ"ל שכיתה הפועלת מתוך שיתוף פעולה של כל חבריה, היא כיתה שהאווירה בה נעימה יותר מאשר כיתה שקיימת בה תחרות קבועה על הישגים אישיים. יצירת גיבוש כיתתי לא באה על חשבון הישגיות והצלחה אישית, להפך. החוקר יוסף מניס מצא כי קיים קשר בין האקלים הכיתתי להישגי התלמידים במקצוע המתמטיקה. שמרית אביעד (אהרון) ואודיה אלקסלסי בדקו את הקשר בין האקלים הכיתתי להישגים הלימודיים בין בנים ובנות ומצאו כי קיים קשר חיובי בין הישגי התלמידים באנגלית למידת הלכידות של התלמידים בכיתה.לאור מחקרים אלה ואחרים, ניכר כי גיבוש כיתה ויצירת אקלים כיתתי חיובי ומיטבי היא משימה ארוכת טווח שעלינו להמשיך ולטפח לאורך כל השנה. להלן מגוון כלים לגיבוש כיתה, בדגש על כלים ארוכי טווח: יצירת גיבוש כיתתי לא באה על חשבון הישגיות והצלחה אישית, להפך. למשל, קיים קשר בין האקלים הכיתתי להישגי התלמידים במקצוע המתמטיקה4 כלים לגיבוש כיתה גביע החברותגביע החברות הינו גביע נודד המועבר בתוך הכיתה בכל שבוע, כך שבסיום כל שבוע, התלמיד/ה שעשה או עשתה הכי הרבה כדי לעודד ולחזק את החברות והגיבוש בכיתה מקבל/ת את הגביע. כך, לאורך זמן, נוכל להדגיש בכיתה את חשיבות העשייה למען האחר ולמען הכיתה. בתחילת השבוע נכריז על תחרות שהמנצח/ת בה יקבל את גביע החברות. המנצח/ת הוא התלמיד/ה שעשה או עשתה הכי הרבה באותו שבוע בכדי לעודד ולחזק את החברות בכיתה. אנחנו יכולים להחליט בעצמנו מי הזוכה או לקיים הצבעה (עדיף אנונימית) מידי שבוע של כלל תלמידי הכיתה. מומלץ להגדיר מראש ביחד עם התלמידים מהו מעשה חברי ומהו מעשה או התנהגות המעודדת חברות. מומלץ להכין גביע אמיתי שבכל שבוע יעבור לתלמיד/ה אחר/ת. אפשר לקיים טקס הענקת גביע בו התלמיד/ה שהחזיק/ה בו ת/יעביר אותו למי שזכה או זכתה בו. במקביל, כדאי לציין את הפעולות שביצע/ה התלמיד/ה שזכה או זכתה בו ולשבח אותן, בכדי להטמיע ולהדגים עשייה חברתית בכיתה ולעודד גם את שאר התלמידים לרצות לזכות בגביע. צייר לי ואצייר לךצייר לי ואצייר לך הוא כלי של ציור בהמשכים, המהווה יצירה משותפת של קבוצת התלמידים המשתתפת. כלי זה מעודד ערכים כדוגמת התחשבות בזולת וברגשותיו, קבלת האחר והסגנון הייחודי שלו וכל זאת תוך חווית יצירה מהנאה ומסקרנת. נחלק לכל התלמידים דף לבן, כאשר מאחורי כל דף רשום מספר. כל תלמיד/ה מתחיל/ה לצייר בחופשיות כאוות נפשו/ה במשך כמה דקות. בשלב מסוים נבקש מהתלמידים להפסיק ולהעביר את הדף לתלמיד/ה היושב/ת לידם. וכך ממשכים בסבב, עד שכל הדפים עברו אצל כל המשתתפים והדף חוזר לבעליו (ניתן לבדוק זאת על פי המספר). את התוצרים ניתן לחבר יחדיו ליצירה אחת משותפת או להציג ללא תלות בין יצירה אחת לשנייה. אפשר כמובן גם להשאיר לכל תלמיד/ה את היצירה שהם התחילו ושכל התלמידים ציירו עליה, בכדי לעודד הסתכלות מזוויות שונות. התערוכה של כולנותערוכה כיתתית יכולה לשמש למגוון מטרות שונות: לגיבוש התלמידים והכיתה, ללמידת חקר, להיכרות עם תחומי עניין של התלמידים, לסיכום נושא לימודי, להרחבת אופקים ודעת ועוד. בכדי להשתמש בתערוכה כגורם מאחד ומגבש, חשוב שנבחר נושא שיפנה אל כמה שיותר תלמידים בכיתה, שיעודד יצירתיות ופתיחות ושיהיה מקורי, חוויתי ומחבר. הנה כמה רעיונות לנושאים שיכולים להפוך את התערוכה לחוויה מגבשת:תערוכת תחביביםתערוכת דמויות שהתלמידים מעריציםת-ארוחה: תערוכת מאכלים שהתלמידים הכי אוהביםתערוכת משחקים מקורייםתערוכה חיה בה התלמידים עצמם הם המוצגים והם מציגים על פי נושא שהוגדר מראש ניתן להכין את התערוכה ביחד בכיתה או לבקש מהתלמידים להיפגש אחר הצהריים; ניתן להציג עבודות אישיות או קבוצתיות; ניתן לתת לתלמידים למשב את היצירות בתערוכה; להזמין הורים לראות את היצירות; לצלם אותן ולהעלות אותן לאתר שיתופי ועוד. גביע החברות - כלי לקידום גיבוש כיתתי לאורך כל השנהמסע חולצהשיתוף פעולה הוא אחד המרכיבים החשובים בכיתה מגובשת בעלת אווירה מעולה, ואין כמו מסע חולצה בכדי לעזור לתלמידים ללמוד שיתוף פעולה זה עם זו. הפעילות המאומצת והיציאה מהשגרה שבמסע יסייעו לתלמידים להתחבר זו עם זה ולהתגבש והמטרה המשותפת תסייע ליצירת שיתוף פעולה. ראשית נקבע עם הכיתה שאנחנו מכינים חולצת מסע שתחולק בסוף הטיול הבא. כחלק משלב ההכנות למסע, נבקש מהתלמידים לעצב את החולצה (אפשר לעשות תחרות בין תלמידים המבקשים להציע עיצובים שונים), אפשר לבחור ביחד את מיקום המסע, את אורכו ומאפיינים אחרים הקשורים למסע שתלמידים יכולים להשפיע עליהם. אפשר גם להגדיר יעדים ספציפיים למסע, כגון עמידה בזמן מסוים, כך שהקבוצה צריכה לעזור למי שמתקשה, פתרון שאלות ידע או הכרות תוך כדי ההליכה ועוד משימות קבוצתיות שאפשר לשלב בהליכה עצמה. בסיום המסע נחלק את חולצות המסע בטקס כיתתי, במהלכו נציג לתלמידים את ההישגים הקבוצתיים שהם עמדו בהם כדי לעמוד באתגר. לסיכום:ככל שנפעל יותר לגיבוש הכיתה וליצירת קשרים חבריים טובים בין התלמידים, כך נרוויח כיתה משתפת פעולה שבה תלמידים שמרגישים בנוח ללמוד ולכן ישיגו גם הישגים לימודיים גבוהים יותר, ואף אולי יותר חשוב מכך, כיתה עם חברויות שימשכו גם מעבר ללימודים ובית הספר. מאת: רן שמשוני, איש חינוך ומומחה למיומנויות למידה. בעל תואר ראשון בהנדסה ותואר שני בחינוך. ממקימי חברת פסיפס המתמחה בהעברת תהליכי פיתוח מקצועי למורים ומנהלים. בעל ניסיון רב שנים בהנחיה והקניה של מיומנויות למידה להורים, סגלי חינוך, סטודנטים וילדים. מחברי הספר "סודות הלמידה"נושא תו התוכן של מכון אדלר.

במסעות הלמידה שלי בארץ ובעולם ובמפגשים עם מחנכים ויזמים, אני עד לכך שהולך ומתגבש קונצנזוס רחב לגבי תמונת העתיד של מערכת החינוך הרצויה – כזו הנטועה בהווה ומכוונת לחיים בעתיד. מפורצי דרך חדשניים ועד מנהלי בתי ספר שמרניים, כולם מסכימים שיש צורך בשינוי עמוק ומקיף במערכת החינוך.דווקא מול ההסכמה הרחבה הזו, עולה השאלה מדוע השינוי המיוחל מתמהמה? אמנם מתקיימים בימים אלה ניסיונות רבים לקידום רעיונות של חדשנות חינוכית, אך בפועל היקף השינוי בשטח קטן יחסית.במאמר זה ברצוני להציע הסבר לעיכוב זה: אמנם קיימת כבר פרדיגמה חדשה (פרדיגמת הרשת, עליה ניתן לקרוא כאן) ועל בסיסה מפותחים בימים אלו כלים פדגוגיים רבים וטובים, אך אין עדיין בנמצא פלטפורמה שתאפשר את יישומם. בהמשך המאמר אתאר את הפלטפורמה שאני מציע, שמה – "מערכת חינוך מבוססת למידה". למה אנחנו מחכים? כמה מילים על הצורך בפלטפורמה לחדשנות חינוכיתמערכות החינוך הקיימות כיום בעולם התפתחו בהדרגה, לאורך ההיסטוריה האנושית, והושפעו רבות מהגישות החברתיות, הכלכליות, המדעיות והטכנולוגיות לדורותיהן. כיום מתבהר כי מערכת החינוך הקיימת צריכה להשתנות והיא אכן משתנה. בשנים האחרונות פותחו כלים פדגוגיים חדשים הפועלים בפרדיגמת הרשת: "כיתה הפוכה", "מודל הנבחרת", "למידה מבוססת אתגר ופרויקט", קורסי ה-MOOC ועוד. יישומם בשטח מרשים, אך קצב התפשטותם והשפעתם על מערכות החינוך העולמיות, איטי ביותר.עולם החינוך יכול רק להתקנא בהתקדמות מטאורית ומהירה המתקיימת למשל בעולם התקשוב, בו מהרגע בו הופיע המחשב הראשון, נוצר פיתוח מואץ המשפיע על כל חלק בחיי היום יום של כולנו. מדוע קצב ההתקדמות בעולם התקשוב מהיר כל כך, ולעומתו אימוץ החדשנות בחינוך איטי?התשובה שלי היא כי בחינוך אין פלטפורמה מתאימה לאימוץ חדשנות.הפלטפורמה המשמשת ליישום רעיונות החדשנות החינוכית הינה בית הספר ותכנית הלימודים – מערכות שנבנו והתבססו לפני למעלה ממאה שנה. על מערכות אלו כנראה לא ניתן ליישם חדשנות חינוכית אמיתית בפרדיגמת הרשת, שכן במהותן הן אינן מסוגלות ומיועדות להכיל חדשנות זו. הדבר משול לכך שהיינו מנסים ליישם אפליקציה חדשנית (waze למשל) על מחשב מאמצע המאה ה-20 או על טלפון נייד מהסוג הישן, ומתפלאים על כך שהיא אינה עובדת היטב.הניסיון להטמיע חדשנות חינוכית במערכת חינוך מבוססת הוראה משול לניסיון להתקין waze על הסלולרים שלעילבית הספר של העולם הישן - בית ספר מבוסס הוראהאנו בעצם מנסים ליישם רעיונות של למידה רשתית, בה הידע נמצא בכל מקום והתפתחות ולמידה מתבצעות בכל חלקי הרשת, כאשר כל חבר ברשת הוא גם מפתח הידע וגם הצרכן של ידע שאחרים ברשת יצרו. אך אנו מנסים ליישם רעיונות חדשניים אלו בתוך בית ספר מבוסס הוראה שעובד בפרדיגמת הפירמידה הקלאסית, בה הידע נמצא תחילה אצל המורה, וממנו עובר אל הכפופים אליו – התלמידים.הלמידה בבית ספר מבוסס הוראה מצריכה תמיד שני מרכיבים: הוראה ומורה. על מנת שתלמיד ילמד, חייבים מורה ולכן על כל שעת למידה חייבת להתקיים גם שעת הוראה. מתוך כך, מתקיימת מערכת שיעורים מאורגנת מראש. זמן המורה "סגור"ומוקדש ל"העברת חומר"וכל ניסיון חדשני לרוב נתקל בהתנגדות מובנית, עקב היעדר משאבים כגון זמן ומקום.משמעות הדבר היא שאין באפשרותם של אנשי החינוך לייצר את הגמישות והדינמיות הדרושות ליישום רעיונות חדשניים. כתוצאה מכך, ברוב בתי הספר "מבוססי ההוראה"רעיונות חדשים – גם כאלו המקובלים על הצוות – נחסמים או מתעכבים בעקבות הפער ביניהם לבין דרישות הבסיס של "הפלטפורמה הישנה". עם זאת, באופן פרדוקסלי, קיימת כיום דרישה מאנשי חינוך הן לשמר את המערכת הישנה והן לאמץ את רעיונות החדשנות, שתי דרישות מנוגדות הפועלות זו כנגד זו.כלומר – כדי לאפשר לאנשי החינוך ליישם את תפיסת החדשנות החינוכית (לעיתים מדובר באפליקציות שממתינות כבר שנים ליישומן), עלינו לייצר פלטפורמה חדשה, פתוחה ורשתית. בית הספר של העתיד – מערכת חינוך מבוססת למידהאני מכנה את הפלטפורמה החדשה הזו - "מערכת חינוך מבוססת למידה".הנחת המוצא של המערכת הזו היא שישנן דרכי למידה רבות שיכולות להוביל את התלמידים להישגים ורק חלק קטן מהן דורשות הוראה פרונטלית. מערכת חינוך מבוססת למידה הינה מערכת גמישה ומרובת אפשרויות, בהתאם לתנאים ולערכים של המשתמשים.בכל מערכת מבוססת למידה מובילי המערכת מגדירים מראש תחומי לימוד, תוצאות מצופות בשלבי הלמידה השונים, מיומנויות הנדרשות מכל תלמיד/ה ודרכי הערכה של התוצאות והמיומנויות הללו. זאת בהתאם לגישה החינוכית של בית הספר (לדוגמה בבית ספר דמוקרטי התלמידים יבחרו את נושאי הלימוד ואת דרכי ההערכה, אבל בבית ספר מסורתי יעשה זאת צוות ההוראה). כל אלו מובאים לידיעת הלומדים עוד לפני היציאה לתהליך הלמידה.לאחר שההגדרות הללו ברורות, כל תלמיד ותלמידה חופשיים לבחור את דרכי הלמידה שיובילו אותם לעמידה במטרות שנקבעו מראש. תהליך הלמידה מתקיים בגישה של "ניהול עצמי של הלומד"– כלומר כל תלמיד/ה בוחר/ת את הדרך, הזמן, הקצב, ואת מקום הלמידה. להלן כמה דוגמאות לצורות למידה אפשריות ביניהן התלמידים ישלבו (כמובן שמעבר לדוגמאות אלו יש אין-סוף דרכים נוספות ללמוד): למידת עמיתים, למידת מומחים, התמחויות, למידה ביו-טיוב, קורסי MOOC, למידה און-ליין, למידה אוף-ליין, למידה קבוצתית דרך שאלות גדולות – S.O.L.E., מפגשי תלמיד/ה-מורה/חונך, הרצאה פרונטלית, למידה קבוצתית במודל הנבחרת ועוד... ייתכן גם מצב שבו התלמיד או התלמידה יעידו על עצמם שאין להם צורך בלמידה מפני שהם כבר שולטים בחומר ולכן יבחרו לגשת מיד לשלב ההערכה.חשוב לציין שחלק מגישות הלמידה האלו יובלו על ידי המורים, אך לא כולן. חלקן יתנהלו ללא מורים, בלמידה אישית, בלמידת עמיתים של התלמידים או בסיוע מומחים מחוץ לכיתה. עם זאת, "למידה בניהול עצמי"של הלומד זקוקה לסיועו של חונך אישי.כל תלמיד ותלמידה חופשיים לבחור את דרכי הלמידה שיובילו אותם לעמידה במטרות שנקבעו מראשבאופן זה, מערכת חינוך מבוססת למידה גמישה וזולה בהרבה ממערכת החינוך מבוססת ההוראה שמתוקצבת על פי שעות הוראה ללא כל אבחנה בין מי שזקוק להן ומי שלא. המערכת החדשה צורכת פחות שעות מורה/תומך ועושה שימוש בשירותיהם של מומחים תומכים שאינם דווקא מורים (לדוגמה – סרטוני וידאו).אני מאמין שתוצאותיה של המערכת החדשה יהיו איכותיות יותר. זאת לא רק עקב דיוק דרכי הלמידה שיתרחש כאשר התלמידים יוכלו לבחור את דרך הלמידה המתאימה עבורם, אלא גם כי מערכת כזו תהווה פלטפורמה נוחה ומזמינה עבור המורים לחקור ולפתח כלי למידה ותמיכה חדשים. כך תתרחב רשת המחנכים שהם גם יזמים, המפתחים ומפיצים דרכי למידה יעילות ואפקטיביות יותר. כלומר, המורים לא יתמקדו ב"להספיק את החומר", אלא יהיו פנויים ואף יקבלו תנאים נוחים לפתח דרכי למידה ייחודיות ולהתאימן לכל תלמיד/ה מתלמידיהם. סביבת הלמידה של העתידגם סביבת הלמידה תשתנה במעבר למערכת חינוך מבוססת למידה. הכיתה הפיזית תהפוך מכיתת שורות מבוססת הוראה, למרחב למידה פתוח, הדומה למרחבי העבודה הרשתית של מבוגרים (כגון WeWork). במרחב בית ספרי כזה התלמידים כבר לא יידרשו "לשבת בלי לזוז"וינועו בחלל בהתאם לתהליכי הלמידה שבחרו. המרחב יכלול למשל אזורים לעבודה עצמאית עם ספר או מחשב, בזוגות, אזורים לעבודה קבוצתית, מרחבי מנוחה, מרחבי MAKER ומעבדות שונות, מתקני ספורט, סדנאות אמנות, סדנאות חקלאות ועוד אינספור אפשרויות. אני מעריך שמרחב הלמידה הזה יהיה מקום שבו תלמידים ומורים יבחרו להישאר ולפעול גם בזמנם הפנוי ובמהלך חופשות. תפקיד המורה במערכת החינוך של העתידמעמד המורה ישודרג במערכת חינוך מבוססת למידה ויכלול ארבע אפשרויות - חונך, מרשת, מפתח ויזם חינוכי:חונך אישי – איש הקשר המרכזי עם התלמיד, המלווה אותו בכל תהליך הלמידה, מקביעת המטרות, בחירת דרכי הלמידה ועד העמידה בהן. זהו מסע לא פשוט שבו התלמיד לומד את עצמו ואת דרכי הלמידה המתאימות ביותר עבורו. על החונך להיות מומחה בניהול ובליווי מערכת יחסים שכזו. מרשת - מדובר בשינוי תפקיד המורה מ"משדר"ל"מרשת" - המרשת יחבר בין התלמידים, בינם לבין מומחי ידע בתחומי הדעת השונים, ובינם לבין משאבי למידה זמינים. המרשת יהיה אדם שאוהב ללמוד, בעל גמישות מחשבתית, הפתוח להזדמנויות להרחבת המערך הרשתי של תלמידיו.מפתח - המורים המפתחים יעסקו בפיתוח תכנים ומערכי לימוד חדשים. במערכת חינוך מבוססת למידה המורים יהיו הרבה יותר פנויים לפתח רעיונות ויוזמות שהיו עד כה רק בגדר משאלות רחוקות ממימוש, עקב החיים הצפופים בבית הספר מבוסס ההוראה. כך, במערכת החדשה הם יוכלו להקדיש זמן לפיתוח תכנים ומערכים חדשים. המפתח יהיה אדם המאמין שהמחר יכול להיות טוב יותר מהאתמול ושיש ביכולתו ליצר את התנועה הזו לעבר עתיד טוב יותר.יזם חינוכי – אדם היודע להפוך רעיונות למעשים. היזם "ייצא החוצה", יאתר תכנים, כלים ופיתוחים חדשניים המתרחשים כל העת בתוך שטף העשייה החדשנית השוטפת את העולם, לא רק את עולם החינוך. הוא ישתף את תלמידיו בגילויים הללו, שישמשו גם כמקורות השראה וגם כפלטפורמות לפיתוחים משותפים של רעיונות חדשים. כך, היזם לא רק יפתח רעיונות שלו לכדי כלים חינוכיים, אלא גם ילווה את התלמידים בפיתוח רעיונות, תכנים וכלים משלהם. לסיכום, בית ספר מבוסס למידה הוא הפלטפורמה שעולם החינוך מחכה לה. פלטפורמה שתאפשר את צמיחתה של תרבות יזמית בבית הספר, שבמסגרתה נוכל כולנו (אנשי חינוך, תלמידים, הורים, מומחים וכו'), לייצר מרחב של יזמויות חינוכיות. כאלו שבדומה לאפליקציות המחשב, יאפשרו לרבים להיות שותפים לפיתוחן וליישומן במטרה להפוך את החינוך למותאם יותר לכל תלמיד/ה, באופן שימצה את הפוטנציאל האישי של כל אחד ואחת וכך גם יהפוך את העולם למקום טוב יותר.

תלמידים תמיד שמחים ששיעור המתמטיקה הופך פתאום למשהו אחר. גם אני.בכל אחת מכיתותַי, אני נוהג להקדיש זמן נכבד להצגת תיאורית האינטיליגנציות המרובות של הווארד גארדנר. המצגת הצבעונית שהכנתי בנושא (אותה תוכלו להוריד בקישור זה) מפתיעה את רוב התלמידים. היא פורשת בפניהם זוית אחרת מזו הדיכוטומית המוכרת להם כ"האם אני הומני או ריאלי?"ולשמחתי זוכה בדרך כלל להקשבה יתרה. אני זוכה בכ-30 חיוכים, או לפחות כ-30 הירהורים (שזה המון).התלמידים שואלים שאלות, אני מנסה לתת תשובות (ולפעמים עונה בשאלה), הם מרגישים נוח גם להגיב אחד לשני כי כנראה שהנושא מאוד נוגע לליבם. בכיתה מתפתח דיון מרגש. כמובן שאני שומע דברים כמו "איינשטיין היה מעולה בכל התחומים". זהו בדיוק המקום להדגיש שבכולנו יש את כל סוגי האינטיליגנציות שגארדנר הציע (ואולי עוד כאלו שטרם נוסחו), אלא שהמינונים הראשוניים שונים בין אחד לשני. קחו למשל שחקן כדורגל, פוליטיקאי ומלחין – כל אחד מהם חזק יותר באופן בולט בתחומים מסוימים על פני תחומים אחרים. מה שיפה בעיני הוא, שאפשר ללמוד להעריך את הייחודיות והחוזקות של האחר ולשתף עימו פעולה. נסו להיזכר בסיטואציה שבה בחרתם להיעזר בחבר קרוב, כי אתם ממש סומכים עליו בנושא מסוים; נסו לשחזר את התחושות שעלו בכם כשמישהו בחר להתייעץ איתכם בתחום שבו הוא חושב שאתם מאוד טובים.בכולנו יש את כל סוגי האינטיליגנציות שגארדנר הציע אלא שהמינונים שונים בין אחד לשניבשנה שעברה, הצגתי את הנושא בכיתה יא'. האינטיליגנציה הראשונה היא מוסיקלית. "אין לי את זה,"הגיב מיד תלמיד אחד, נימת תסכול בקולו. "אתה מתכוון 'יש לי את זה, אני לא הכי חזק בזה, אבל אני בהחלט יכול להשתפר אם אבחר בכך', לא? כפי שהבהרתי קודם, לכולנו יש מגוון רחב של יכולות. בדרך כלל, אנחנו באמת חזקים יותר בחלק מהן באופן טבעי, אך את כולן אפשר לפתח אם מתאמנים בעקביות ובנחישות."אציין שתלמיד זה מתמודד עם קושי לימודי רב לאורך השנים, אימו תמיד נמצאת שם ותומכת, אני מוריד בפניו את הכובע על מוטיבציה וחריצות בלתי נלאים.אינטיליגציה שנייה – גופנית-תנועתית. "גם את זה אין לי,"הגיב אותו תלמיד. למרות ששפת גופו היתה פחות נחרצת מהמילים, הרגשתי רעד קל בלב. בשיחות שלי עימו ובפגישות משותפות עם היועצת, הקפדתי להדגיש בפניו כי אני מאמין בהתכווננות ובמאמץ, בעשייה כמיטב יכולתנו. אלו הם כלים שיסייעו לו בכל אשר ילך. בשנתיים האחרונות אכן השתפר מאוד וניכר שלמד להאמין בעצמו יותר, ובכל זאת, בלהט הסיטואציה הנוכחית, חש כנראה חוסר בטחון. "סבלנות, אנחנו רק באינטיליגנציה השנייה,"ניסיתי להרגיע וכבר התחלתי להתפלל בכל הכוח. וכך הלאה, אינטיליגציה שלישית ורביעית, ו"הנה, אמרתי לך, גם את זה אין לי!"המשכנו. כשהגענו לאינטליגנציה תוך-אישית, הוא נעמד בן רגע, תוך שהכיסא שלו נהדף לאחור ברעש חריקה. מבטי כולנו הופנו אליו. "בזה,"הניף את ידו למעלה וקדימה, "אני מלך!"הוסיף בהתרגשות, מצביע עכשיו אל חזהו.בתום השיעור, שנצבע הפעם בצבעי קשת עליזים במיוחד, ניגשו אלי בעדינות שתי תלמידות, ובמבט מהורהר אמרו: "היה ממש מעניין הנושא הזה של האינטיליגנציות...""איזה יופי. נקודה מעניינת למחשבה, אה?"השבתי מחויך. לפעמים הכוכבים מסתדרים בדיוק במערך הנכון ויוצרים את המפגשים הקסומים ביותר. בשיעור שאחרי כן, ברווח שבין חישובים סטטיסטיים לחישובים טריגונומטריים במרחב, הזכרתי כבדרך אגב: "אם מישהו מכם או מכן לא בטוח עד כמה הוא אמיתי עם עצמו, עד כמה הוא קשוב לבפנים של הלב שלו, אם מישהו רוצה עצה בנושא התמדה, סבלנות ואמונה בדרך, אתם יודעים למי כדאי לפנות, כן?"והצבעתי על ההוא עם הכתר.להיות מורה זו זכות. מַלְכָּה / גיל ברנדאִם הַשִּׁעוּר כֻּלּוֹ הָיָה מֻקְדָּשׁ לְ'מִשְׂחָק הַכִּסְּאוֹת',[פְּעִילוֹת שֶׁכְּדָאִי לְהַתְמִיד בָּהּ לְפָחוֹת עַד גִּיל שִׁבְעִים]וְאִם הָיִיתִי בּוֹ זָרִיז מַסְפִּיק לִתְפֹּס וּמַאֲמִין מַסְפִּיק לְהִתְפַּלֵּל,הָיִינוּ נוֹתָרִים רַק שְׁנֵינוּ."שְׁבִי,"הָיִיתִי מַזְמִין, וְהוֹפֵךְ אוֹתָךְ לְמַלְכָּה.

בס"ד תתארו לכם עולם יפה, אוטופי, חלומי. עולם שכל הנוכחים בו, מכלל המגזרים והעדות, ללא הבדלי דת גזע ומין, מדברים אך ורק שפה אחת: שפת החינוך. עולם בו נפגשים מנהלים ומורים, תלמידים, מפקחים ואנשי מטה, וחוברים להם יחד, לכדי שלם הגדול מסך חלקיו, כאשר לכולם מטרה אחת: להפוך את העולם הזה לטוב ויפה יותר.תתארו לכם שלמשך 24 שעות, אתם נכנסים לבועה שמנותקת מכל חילוקי הדעות האפשריים ומגלים בה 400 מגשימי חלומות, החיים את המחר, ומדגימים מה קורה כשהמנטליות של אומת הסטרט-אפ נפגשת עם חוד החנית של מערכת החינוך: ברוכים הבאים לדאטתון חינוכי שהתקיים בירושלים. אז מהו בעצם הדאטתון?400 מורים, תלמידים ואנשי טכנולוגיה, נפגשו במהלך מרתון בן 24 שעות, לטובת פיתוח תוכניות לימוד מבוססות טכנולוגיה, כשהמטרה הינה יצירת תוכן מותאם אישית לכל תלמיד ותלמידה. הצוותים המובילים זכו בתקציבי פיתוח, ליווי מקצועי ואף להטמעת היוזמה הצוותית במערכת החינוך הירושלמית, כבר בשנת הלימודים הקרובה.החלטתי להביא אליכם טעימה מהדברים המופלאים שהתרחשו בדאטתון, ולחשוף בפניכם את האנשים המרכיבים את קהילת היזמות החינוכית האוטופית שנוצרה בו. אני מאמין שהחשיפה לעשייה שלהם יכולה לפתוח צהר למהפכת החדשנות הפדגוגית המתפתחת והולכת לדעתי לסחוף את כולנו בשנים הקרובות. משתתפי הדאטתון מספרים מהי חדשנות עבורםירון אדל, ממובילי האירוע, מנהל תחום חינוך במכון הישראלי לחדשנותמאיפה נולד רעיון החיבור וההולדה של ה"דאטתון"?"הדאטתון נולד מתוך מטרה לבנות תוכנית חינוכית חדשה לירושלים. על מנת שתוכנית כזו תהיה אפשרית, הבנו שצריך שמורים ירצו לאמץ טכנולוגיות בהוראה וידעו שיש פתרונות שיכולים מאוד לעזור להם. חשבנו שהדרך לגרום לכך לקרות היא לייצר תחרות של 24 שעות שמפגישה בין המורים לאנשי הטכנולוגיה שישבו ביחד ויצרו נבחרת של יזמים ואנשי חינוך שיפרצו את תקרת הזכוכית הקיימת ואיתם נתחיל לעבוד". מהי העצה שלך עבור המורים היוזמים? "תתקדמו עם התהליך שלכם. אל תחכו לאף אחד. משרד החינוך עוד לא גיבש מדיניות סטרטאפים ברורה שיודעת להכיל את כלל החברות הטכנולוגיות שעוסקות בחינוך היום".*אייל אנקרי, מורה ומנהל "איפכא" - המרכז לחדשנות חינוכית של מנח"י בפסגת זאב ספר לנו על המיזם שלך - תוכנית למידה מותאמת אישית בתיכון "בויאר""תוכנית הלמידה המותאמת אישית הינה תוכנית לימודים באזרחות, המבוססת על עקרונות מייקריים. תפקיד המורה בתוכנית הינו לשמש מנחה לתלמידים. התוכנית נוצרה מתוך התפיסה ששאלות כגון כיצד ניתן לשלב חדשנות בחינוך? מהו תפקיד בית הספר? ומדוע אנו מלמדים? צריכות להיות שאלות שכל מורה וכל מוסד חינוכי שואל את עצמו בהווה".*עירית מרחב, מורה והמנהלת הפדגוגית של "ביתא מחנכים"מהי החוויה שלך מהדאטתון? "בשנה שעברה השתתפתי בדאטתון כמורה יחד עם קבוצת תלמידים. החוויה שאנחנו המורות עברנו עם התלמידים הייתה מדהימה. 24 השעות הללו היו זמן של עבודה יחד, בגובה העיניים, בלי הבדל כמעט בין מורות לתלמידים ברמת התחרות עצמה והעבודה המשותפת. ראיתי את בני הנוער לומדים המון מהאנשים שסביבם, ממאגרי מידע, משיחות, ממחקר שעשו, מהרשת – תוך כדי הנאה גדולה ותחושת דחיפות ומשמעות. בין התלמידים שהגיעו עמנו יש שונות גדולה: חלק מהם תלמידים מצטיינים, שעושים הכל על פי הספר, ותלמידים אחרים הם תלמידים שכמעט לא נכנסים בדרך כלל לשיעורים. אבל בדאטתון כל התלמידים השתתפו ועשו במרץ ובהתלהבות אדירה: עבדו ללא הפסקה, מבלי לישון דקה, מתייעצים עם מעצבים, גרפיקאים ומפתחי משחקים, מסבירים ומשווקים את המיזם לכל מיני בעלי עניין ובעלי תפקידים. זו האווירה שאני חולמת עליה כמורה לבית הספר, ליומיום. תלמידים ומורים עם חשק לעשייה ולמידה וחיוך, לומדים ומתנסים, כאשר גם כישלון לא שובר אותם".ספרי לנו על המיזם שלכם "הרעיון שעמו הגענו בהתחלה לא היה קשור לפרסונליזציה או לפתרונות מבוססי נתונים. כבר מזמן רצינו להכין חדר בריחה בבית הספר ולא הגענו לזה. פתאום חשבנו שיש לנו הזדמנות ליצור חדר בריחה בדאטתון. התלמידים כמובן התלהבו מאוד מהרעיון.כשהגענו לדאטתון, התחלנו להבין שבעצם יש לנו הזדמנות גדולה יותר, לייצר רעיון טכנולוגי שייתן פתרון לא לחדר בריחה חווייתי אחד, אלא למורים ותלמידים בכל מקום. כך נולד הרעיון של מחולל חדרי הבריחה החינוכיים, כזה שכל מורה ותלמיד/ה יכולים לתכנן בו חדר בריחה בקלות רבה".משתתפים באירוע הדאטתון בזמן העבודהשלו עמר, תלמידת כיתה י', בית ספר בויאר, ממפתחי מיזם "תלמינדר"? ספרי לנו על ה"תלמינדר""המטרה של ה"תלמינדר"היא לבצע חיבורים בין תלמידים. לכל תלמיד/ה יש צרכים ויכולות למידה שונות, הרעיון שלנו הוא לפתח מערכת טכנולוגית חכמה שתבנה פרופיל אישי בהתאם למידע שהמורים יזינו בה. בהתאם למידע זה המערכת תדע לעשות את החיבורים הנכונים בין תלמידים שצריכים תגבור לתלמידים שיכולים להעניק להם אותן. למשל, אם תלמיד מתקשה בתחום מסוים בהיסטוריה, המערכת תפנה אותי לתלמידה אחרת שבקיאה במיוחד בתחום כדי שהיא תסייע לי בלמידה". ומה את אומרת באופן כללי על חוויית ההשתתפות שלך בדאטתון? "מדובר ברעיון מדהים שמעניק הזדמנות לכולנו: אין אנשים שמכירים יותר טוב את מערכת החינוך מאשר התלמידים וזו הזדמנות שלנו לעשות משהו ולשנות. החוויה הזו, שכולנו ביחד עם המורים יושבים וחושבים, היא משהו נהדר".*אנני קורלנד, מורה למתמטיקה ודרמה בבית ספר קשת יסודי בירושליםתארי את המיזם שלך"המיזם ביקש למצוא דרך יעילה ומדויקת להכיר את התלמידים והתלמידות שאותם אני מלמדת: לזהות את סגנונות הלמידה השונים, להכיר את קצב הלמידה שלהם ולצבור את כל הנתונים האפשריים הנחוצים למורה בכדי להתאים את ההוראה שלה/ו ובאמצעות זאת להבטיח למידה מעמיקה ומשמעותית של כל תלמיד ותלמידה.אם בעבר משימה זו הייתה כמעט בלתי אפשרית, היום בעזרת הטכנולוגיה אני מאמינה שניתן לעשות זאת".בסיום הדאטתון האחרון המיזם שלך זכה באחד הפרסים הגדולים. מה קרה מאז?אחרי הזכייה בדאטתון, בליווי של צוות החדשנות המצויין במנהל חינוך ירושלים עשיתי כמה דברים במקביל: התחלתי ללמד מתמטיקה בעזרת מערכת הלמידה הדיגיטלית של 'עת הדעת'. התלמידים מגיעים בשמחה לשיעורי מתמטיקה וכל אחד מתרגל בקצב שלו. בנוסף, יחד עם המנטור שלי, משה בוך, פיתחנו דמו של מערכת עליה חלמתי: מערכת למידה שמביאה ערך מוסף למערכות הלמידה המצויינות שקיימות היום ושתביא פריצת דרך אמיתית בלמידה מותאמת אישית.*מ'גדי עוויסאת, מנהל בית הספר "אלבכרייה", הזוכה הגדול של הדאטתון בשנה שעברה. בנה אפליקציה מדהימה וקיבל מענק של 180,000 ₪ לפיתוח והטמעה שלה מג'די, ספר לנו על המיזם המדהים שלך ומה הוא מעניק לתלמידים?"בבית הספר שלנו לומדים 64 תלמידים בעלי פיגור שכלי בינוני עד קשה. גלינו שישנה בעיה רצינית אצל התלמידים – הם מתקשים לתקשר באופן מילולי ולכן הם עושים שימוש במחברות ובפתקים על מנת לתקשר ולזכור מידע. כך למשל, הוראות קבועות נכתבות במחברת בתוספת תמונה, על מנת שהתלמיד יוכל לזכור מה עליו לעשות. אך ריבוי התכנים והתזכורות במחברת הופך למבולגן ומעמיס ולכן חיפשנו דרך להקל על התקשורת וההכוונה שהתלמידים מקבלים בבית הספר.ראינו את ההשתתפות בדאטתון כהזדמנות לחשוב על שילוב של טכנולוגיה שבאמצעותה נוכל להתאים לכל ילד וילד, לפי הצרכים ולפי היכולות שלו, את אמצעי התקשורת, על מנת שכל תלמיד יוכל לשפר את המיומנויות שלו ולבצע את המשימות שהוא צריך, בכל מקום שבו הוא נמצא, ובכך בעצם ננגיש את המקומות הציבוריים לכל תלמיד ותלמיד..."איך זה עובד? "החלטנו ליצור אפליקציה שקראנו לה 'תעאל'. האפלקציה מסייעת להנגיש את הסביבה והמקומות הציבורים. היא עוזרת לאנשים בעיבוד מידע קוגניטיבי על ידי פירוק המשימות שהם מתקשים בהן למסרים קצרים, הכוללים סמל, סאונד וטקסט כתוב. בצורה זו, המשתמש שומע ורואה את המידע או שלבי המשימה שהוא מבצע. האפליקציה מתאימה לא רק לתלמידים בבית הספר אלא למעשה לאנשים בעלי צרכים מיוחדים בכל מקום - התחלנו בבית הספר וכעת אנו מתחילים לפעולה במרחב הציבורי – דואר, סופר מרקט ועוד..המידע מופיע למשתמש כאשר הוא סורק קוד QR הנמצא במרחב הציבורי. כך אנחנו נאפשר לבעלי מוגבלות קוגניטיבית להשתלב בחיים ולהיות עצמאיים באופן שוויוני. אנו מתכננים להוסיף לאפליקציה תכונות נוספות וחינוכית, שבאמצעותן ניתן יהיה לעקוב אחרי המשתמש ולראות איפה הוא התקשה ואיפה היה לו קל".תמונת הניצחון - הזוכים בדאטתון על הבמהמסקנות ומחשבות בסיום הדאטתוןבסיום הדאטתון, אחרי פגישה עם אנשי החינוך, התלמידים והמורים המופלאים הללו, ברור שנוצר ב-24 השעות הללו משהו מיוחד.זיו בר, מנהל ביתא-מחנכים, תמצת באופן מדויק את אותו קסם ייחודי: "היוזמה מתבססת על האמונה כי הרעיונות והפתרונות האמתיים מגיעים מ'השטח' - המורים והתלמידים הם היזמים החינוכיים, הם אילו אשר חווים את הלמידה באופן יומיומי ומכירים את האתגרים ובעיקר את ההזדמנויות".עבור היזמים שהשתתפו בדאטתון ברור כי המשפט "היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם"הפך לדרך חיים.נותר רק לקוות שמירושלים תצא הבשורה ורוח החדשנות תגיע לכל רחבי הארץ. שמורות ומורים, תלמידות ותלמידים וכן יזמים ויזמיות ינהיגו שינוי באמצעות יוזמות חינוכיות חדשות. אירוע הדאטתון התקיים בהובלת עיריית ירושלים, באמצעות יחידת החדשנות "ביתא מחנכים"ובשיתוף "המכון הישראלי לחדשנות", חברת "עת הדעת", "P.I.E. צ'אלאנג'"– אתגר הפרסונליזציה של ישראל ו"הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות".

בשנת 1514 ישב ניקולאוס קופרניקוס והעלה על הכתב תיאוריה מדעית. הוא חשב על התיאוריה למעלה מעשור, אך חשש להעלות אותה על הכתב, בשל היותה מהפכנית כל כך, עד שהוא חשב לעצמו מדי פעם שהתיאוריה אינה מתאימה למציאות שעיניו רואות. יתרה מזאת, הוא חשש שאם יפרסם את רעיונותיו, הוא ירדף על ידי המשטר כמי שטוען נגד האמונות הבסיסיות ביותר שעליהן החיים מבוססים – כדור הארץ הוא מרכז היקום, והשמש סובבת אותו. אך מוחו של קופרניקוס לא נתן לו מנוח, שכן התצפיות האסטרונומיות שביצע לא הסתדרו עם האמונה הבסיסית הזו, ולכן הוא היה חייב להמשיך ולנסח תיאוריה חדשה: כדור הארץ הוא זה המסתובב סביב השמש, ולא להפך.ומה יעשה כעת המדען המבריק?אם ניחשתם שיפרסם מיד את ממצאיו, טעיתם טעות מרה. קופרניקוס חקר את ממצאיו, ניסח, שיפר והתייעץ עם עמיתיו למעלה מעשרים שנים נוספות, ואז כתב וניסח את התיאוריה שלו שוב. אך גם אז הוא סירב לפרסם או להרצות בנושא התיאוריה, ורק עם מותו התפרסם כתב ידו בו הוא מציע את התיאוריה ההליוצנטרית, שנחשבת היום לאחת התגליות החשובות בהיסטוריה וכנקודת ההתחלה של המדע המודרני.ניקולאוס קופרניקוס בציורו של ז'אן מאטג'קותיאוריות הן הבסיס לתפיסת העולם שלנו ונקודת הפתיחה של הוראת המדעיםלא רק כשאנו מלמדים על קופרניקוס ועל מבנה מערכת השמש אנו עוסקים בתיאוריות. בהוראה בכלל ובהוראת המדעים בפרט, אנו מלמדים את התלמידים לעיתים קרובות תיאוריות. אין זה מקרי – תיאוריות הן הצורה הרווחת ביותר לתיאור והסבר תופעות ולכן הן מהוות בדרך כלל את הבסיס לתפיסת העולם שלנו.מתוך כך, עלינו המורים לחשוב איך אנחנו יכולים ללמד כל תיאוריה כך שתקדם את התלמידים הן בתחום הידע של התיאוריה והן באופן כללי בחייהם. כמורה לפיזיקה, אדגים במאמר זה דגשים חשובים בהוראת תיאוריות בתחום הפיזיקה, אך להבנתי על כל המורים לנצל את הוראת התיאוריה לשם התפתחות תלמידיהם, בכל תחום תוכן, ולכן מאמר זה נוגע לכל מורה המלמד/ת תיאוריות. מהי תיאוריה?תיאוריה מדעית הינה מערכת מושגים המתבססת על תוצאות של תצפיות וניסויים, כלומר על בסיס אובייקטיבי. אבל למעשה, היא הרבה יותר מכך, שהרי תיאור פשטני של עובדות, או פירוט דברים ידועים אמפירית עדיין לא יוצרים תיאוריה. לעומת תוצאות של ניסוי, התיאוריה מייצגת משהו חדש, הכללה עמוקה יותר של ידע.אני מציע את ההגדרה הבאה לתיאוריה: תיאוריה הינה מערכת מושגים, חוקים ועקרונות המאוחדים על-ידי קשרים לוגיים ו/או מתמטיים, בעלי תפקידים הסברתיים ונבואיים, אשר מאפשרים לתאר חוקיות מהותית הנצפית במבחן ניסויי של תופעות. מתוך כך, מטרתה של תיאוריה מדעית הינה הסבר של תצפיות, עובדות וניסויים ידועים, אך לא פחות מכך – ניבוי עובדות חדשות ובכך יצירת ידע חדש. לעיתים קרובות, תיאוריה חוזה תופעות אשר לא ניתן למדוד או לראות בהווה, בשל מחסור באמצעי בדיקה. במקרים כאלה נדחית בדיקת התיאוריה עד להופעת דרך בדיקה, ניסוי או תצפית מדוייקת יותר שתאפשר לבחון את ההשערה הנובעת מהתיאוריה. החלק שאסור לוותר עליו: אופן התפתחות תיאוריות וידע מדעיכאשר אנו מלמדים תיאוריה מסויימת, חשוב שלא נחמיץ את ההזדמנות ללמד את תלמידינו מסר חשוב – "התפתחות המדע מתרחשת רק מפני שהוא משמיד באכזריות את המבנה שאותו הוא בעצמו הקים לפני זמן מה בקפדנות רבה" (אמיל דורקהיים, 1912). המדע מתפתח כאשר לפתע פתאום, מה שנחשב כאמת, הופך ל"טעות". לפני שאסביר משפט זה, אבהיר שלדעתי בו טמון מסר שחשוב ביותר להעביר לתלמידינו – המסר כי גם המדענים הדגולים ביותר אינם צודקים תמיד. כלומר – המדע טועה ולכן כמובן שמותר לתלמידים לטעות, והדבר אף רצוי, כי כך מתרחשת התקדמות. במהותה, תיאוריה צריכה להסביר ולפרש את כל הידיעות האימפריות שהצטברו עד כה לגבי התופעה בה היא עוסקת. מלבד זאת, התיאוריה נדרשת לחזות נכון תוצאות של ניסויים חדשים. מתוך כך, עולה הצורך בתיאוריה חדשה כאשר מתגלה ידיעה אמפירית כלשהי הסותרת את התיאוריה הרווחת. כך למשל, בסוף המאה ה-19, מדען צרפתי בשם אנרי בקרל שדמיונו שולהב מגילוי קרני הרנטגן, החל לעסוק בחיפוש קרינה אחרת. הוא ניסה להאיר על חומרים שונים, במטרה לבחון האם הם יפלטו קרינה בתגובה לכך שהוארו. יום אחד, בסיום יום העבודה, בקרל השאיר בטעות חתיכה של בצר אורניום על לוח צילום. למחרת, הוא גילה כי למרות שהאורניום לא הואר, על לוח הצילום נוצרו עקבות המעידות על השפעת אור. תופעה תמוהה זו לא הסתדרה עם אף תיאוריה שבקרל הכיר. לאחר מחקר נוסף וחשיבה רבה, התברר שהקרינה שגרמה לתופעה הגיעה מהאורניום עצמו, ללא שום צורך בעירור ממקור אנרגיה חיצוני. ההסבר לתופעה זו דרש את יצירתה של תיאוריה חדשה ששינתה את התפיסה המדעית באותה התקופה מקצה לקצה – התיאוריה העוסקת בהתפרקות האטום.הממצא שהוביל לתיאורית התפרקות האטום - לוח הצילום של אנרי בקרל ועליו עקבות שנוצרו בשל קרינת אורניוםמתוך כך, כל תיאוריה עוברת 3 דרגות התפתחות:1. קודם כל התיאוריה נחשבת כאינה מתקבלת על הדעת ומסרבים לקבל אותה למדע. את הוגה התיאוריה בדרך כלל מבטלים, מתייחסים אליו כשוטה או כמי שיצא מדעתו. לעיתים קרובות, כמו בחייו של קופרניקוס, הוגה התיאוריה עצמו חושד ברעיונותיו ואף מכחיש אותם. חוסר ההכרה הזה קרה לטובים וגדולים, כך למשל איינשטיין פירסם את תורת היחסות ואת תורת האפקט הפוטואלקטרי בשנת 1905, אך את פרס הנובל קיבל עבור תורת האפקט הפוטואלקטרי רק ב-1921. איינשטיין לא זכה בפרס נובל עבור כל העבודות, הגילויים והמאמרים בתורת היחסות שכן התיאוריה נראתה קיצונית מדי לוועדת הפרס.2. נוצרת הכרה בתיאוריה, הממסד המדעי מתחיל לקבלה, הוגה התיאוריה זוכה בהכרה על פי רוב והתיאוריה הופכת לחלק בלתי נפרד של המדע.3. ההנחות והרעיונות הבסיסיים של התיאוריה הופכים לנחשבים כברורים מאליהם, הם נלמדים ונתפסים כבסיס הידע בתחום ומדענים מחליטים שיש צורך לפתח את הרעיונות הבסיסיים והעיקריים שלה.השלב הבא בחייה של התיאוריה, הינו בדרך כלל מציאת ממצא שאינו מתאים לתיאוריה, ובכך הפרכה שלה או צורך בהתאמתה, לכדי תיאוריה חדשה.בהתבסס על דרגות ההתפתחות של התיאוריות, ישנה חשיבות גדולה לקיים שיחה עם התלמידים על כך שפרדוקסים הם המניעים את המדע – מציאת ידיעה אמפירית שאינה תואמת את התיאוריה מובילה להתאמתה או ליצירת תיאוריה חדשה ורק כך המדע מתקדם. המדע, שהאידיאל שלו הינו התאמה קפדנית, הגיונית ונטולת פגמים של כל חלקיו, מתקדם אך ורק דרך אי-התאמות ומציאתם של פגמים – פרדוקסים, ואז תיקונם. המדע מתקדם אך ורק דרך אי-התאמות ומציאתם של פגמים ואז תיקונם.מודל – הבסיס להיווצרותה של תיאוריהתיאוריות שלמות ומושלמות מתחילות תמיד מבסיס "מגושם"ופשוט הנקרא מודל. המודל המדעי דומה מאוד למודל שבו משתמש אדריכל כאשר הוא יוצר מודל ארכיטקטוני – דגם מוקטן של המבנה אותו הוא מתכנן לבנות. לרוב האנשים יותר קל להבהיר את המהות של בעיה כלשהי ולהבין את פתרונותיה בעזרת דימויים מוחשיים ולא באמצעות שיקולים מופשטים. לכן מודלים מאוד חיוניים למדענים בשלבים הראשונים של התפתחות התאוריה. סיכום: 4 דברים שאסור לפספס כשמלמדים תיאוריות 1. כאשר מלמדים תיאוריה, יש ללמד את התלמידים לא רק את הרעיון המרכזי בתיאוריה עצמה ואת הרעיונות שחיזקו את התיאוריה, אלא גם את הרעיונות שהיו קיימים לפני התיאוריה הנוכחית ואת המהפכה המדעית שהתרחשה על מנת שהתיאוריה החדשה תחשב ל"סטנדרט המדעי"של התקופה. מתודה מעניינת במיוחד עבור התלמידים היא הסבר פשוט של התיאוריה הקודמת ואז הצגת הנתון שהפריך אותה, באופן שחושף את הפרדוקס עבור התלמידים ומעורר חשיבה וסקרנות אצלם.2. הדגישו בפני התלמידים כי פרדוקסים ואי התאמות מובילים להתפתחות מדעית על ידי שבירת התיאוריה הקיימת ויצירת מודל חדש. במסגרת הוראה זו הבהירו שכפי שהמדע "טועה"וכך הוא מתקדם, כך גם בלמידה שלנו – גם אנחנו מתקדמים ולומדים דרך טעויות, ולכן כאשר התלמידים עושים טעות, מדובר למעשה בדבר מבורך המעיד על התפתחות.3. בעת שהינכם מלמדים, הדגישו בפני התלמידים כי המדע והתרבות כרוכים זה בזה, וכי אופן ההתפתחות שלהם הוא זהה. הבהירו להם כיצד הפרכת התיאוריה הישנה והתבססותה של התיאוריה החדשה השפיעה על העולם באותה התקופה ואף איך רעיונות אלו השפיעו על חייהם שלהם היום.4. כאשר הנכם מציגים תיאוריה חדשה או חוקרים אותה יחד עם התלמידים, שימו לב לסקרנות המסתתרת בכל תלמיד ותלמידה. כאשר הסקרנות של תלמידינו מתעוררת, הם יכולים ליצור פיתוחי תיאוריות חדשים וחדשניים ומודלים מוצלחים ובלתי צפויים. לנו, המורים, יכולה להיות על כך השפעה מכרעת.

קרה לך פעם שישבת בחדר המורים עם קפה, מנסה לתכנן את השיעור הבא ולהתרכז, אבל ישיבה שהתקיימה בשולחן הסמוך לא אפשרה לך להתרכז? ברגע כזה, מהסוג שעלול להיות מתסכל, קרה לי דבר מופלא:בעודי יושב יום אחד עם כוס הקפה שלי בחדר המורים, בשולחן ליידי התקיימה ישיבת צוות אנגלית של חטיבת הביניים. שמעתי את המורות מדברות על הערכה חלופית. מילים כמו יישום והפנמה של החומר הנלמד עלו מהשולחן. מבלי לחשוב יותר מדי, פניתי באותו הרגע לצוות המורות לאנגלית והצעתי שנשתף פעולה:"יש לי משימת הערכה לתלמידי כיתה ח' בפיזיקה. אולי נשלב את המשימה בפיזיקה עם אנגלית?""לשלב את המשימה בפיזיקה עם אנגלית? איך זה יכול להיות?"תהו המורות."המושגים בפיזיקה הם במקור בלועזית ואם התלמידים מסוגלים לחבר את המושגים למשפט באנגלית, אז בעצם למה שלא יעשו עבודה בצורה זו? כך הם יחזקו את כישורי האנגלית שלהם ויישמו שימוש בשפה האנגלית במשימה בפיזיקה". "לך על זה... לתת לתלמיד עבודה אחת שעליה יקבל שני ציונים בשני מקצועות שונים, אף יקל על עומס התלמידים". אמרה רכזת האנגלית מבלי להסס. איך עושים את זה? דגשים בדרך לעבודת הגשה המשלבת בין מקצועות1. דוגמה אישית: בהוראה משותפת המורים עובדים יחדלאחר קבלת האור הירוק, בניתי את ההנחיות לעבודה בפיזיקה (באנגלית כמובן) והמורה לאנגלית עברה עליהן ויצרה מחוון משלה שיבהיר מה יחשב כהצלחה באנגלית בעבודה זו. העבודה שלנו בצוות המורים היוותה דוגמה אישית לשיתוף פעולה ועבודה בצוות, שהייתה חשובה ביותר עבור התלמידים שלנו. לאחר הצבת הדוגמה האישית, כמובן שדרשנו גם מהתלמידים לעבוד בצוות וכך אפשרנו להם להתמודד עם האתגרים הכרוכים בכך.כשהמורים עובדים יחד התלמידים לומדים רבות על שיתוף פעולה2. מבהירים מהן הציפיות מהתלמידים בעבודה בכל אחד מהמקצועות – "מה יחשב כהצלחה?"התלמידים חולקו לקבוצות, כאשר כל קבוצה בחרה נושא אחד מתוך שלושה נושאים פיזיקליים (חוק הוק, חוק המנוף וגלגולי אנרגיה). בכל נושא בו בחרו התלמידים, היה עליהם לבצע ניסוי וחקירה בעצמם. לאחר ביצוע הניסוי, התלמידים היו צריכים להגיש מצגת שתיארה את הניסוי בשפה האנגלית, בשילוב סרטון הדגמה של הניסוי אותו הם הקרינו בכיתה. עבור כל אחד מהנושאים, התלמידים קיבלו הנחיות לעבודה: כיצד לבצע את הניסוי, חומרי עזר דרושים, רישום השלבים, הכנת הסרטון, סיכום ומסקנות בצורה עניינית וברורה. כמו כן, החלטנו שהעבודה תוגש בצורה מקוונת דרך יישום Google Classroom, שכן העבודה המקוונת דרך יישום זה מקלה עלינו המורים לעקוב אחר התקדמות התלמידים בכל זמן ותאפשר גישה נוחה ושיתופית לקבצי העבודה של עבודות התלמידים.3. מתמודדים עם התנגדויותכאשר הודענו לתלמידים על אופי העבודה, לא קיבלנו תשואות על החדשנות, ההתחשבות וההורדה בעומס העבודה. התגובות שקיבלנו נשמעו יותר כך: "איך אני בכלל יודע מה לעשות?", "מה אנגלית קשור לפיזיקה?!"או "זה קשה, לא למדנו מילים כאלו באנגלית בכלל...". ובאופן כללי, השאלה העיקרית של התלמידים הייתה בעצם "איך אפשר לשלב שני מקצועות כה מורכבים?": אנגלית עם הניסוח המתאים, grammar, אוצר מילים, דיבור רהוט הנדרש לשם קריינות בסרט וכדומה; יחד עם פיזיקה הדורשת טכניקה, נוסחאות, הגדרות, ניסוי, מונחים מורכבים והסקת מסקנות. הבנו שההתנגדות נובעת מחששות התלמידים לאי הצלחה במשימה, בייחוד מכיוון שלא התנסו בעבר בהוראה המשלבת שני נושאים. הם מעולם לא כתבו עבודה באנגלית בתחום תוכן אחר ולכן ההתנגדויות סימלו עבורנו חבלי לידה כמו בכל חוויה חדשה של התלמידים.הסברנו לתלמידים כי מתוך הבנה לעומס בו הם נמצאים ולאתגר שהמשימה מציבה עבורם, החלטנו שהם יגישו את העבודה בקבוצות, וכל עבודה תתן שני ציונים - ציון אחד באנגלית וציון אחד בפיזיקה. זאת ועוד, שוחחנו איתם על היתרונות בעבודת צוות להשגת מטרה משותפת והקפדנו להוות עבורם דוגמה אישית לכך - אנו המורים הראנו שאנו מסוגלים לעבוד יחד כצוות וללמד אחד את השנייה. 4. נכנסים לתהליך העבודה ומאפשרים לתלמידים ללמוד מיומנויות חדשותלאחר שהתפוגגו ההתנגדויות, התלמידים ניגשו למשימה. כחלק מהעבודה, התלמידים למדו גם מיומנויות חדשות, ללא סיוע מצידנו. אנו ביקשנו מהם ליצור מצגות וסרטונים ולעבוד ב-Google slides והם למדו כמעט לגמרי בעצמם שילוב אלמנטים במצגת שיתופית, יצירה ועריכת תמונות וסרטוני וידאו באמצעות טלפון סלולרי ועוד... הלמידה של מיומנויות טכנולוגיות אלו הייתה מאתגרת, מהנה ומלהיבה עבור התלמידים ולא דרשה מאיתנו כמעט כל סיוע מיוחד. פיזיקה ואנגלית - שתי שפות בין-לאומיות5. מתחילים לקצור את הפירותבמהרה הוצפנו בחוויות טובות של הצלחות; התלמידים סיפרו בהתלהבות על ביצוע הניסוי ורישום התוצאות, יצירת הסרטים והפספוסים שחוו במהלך התהליך. גילינו במהרה כי בשל ההזדמנות לעבודות בקבוצות באופן מגוון, תלמידים החלשים במקצוע אחד וחזקים בשני יכלו לבוא לידי ביטוי ולהועיל לקבוצה. כשהתלמידים הגישו את העבודה ברשת, הם גם מיד שלחו אלינו המורים הודעה פרטית עם אמירות כמו "תבדוק לנו, יצא לנו סרטון מעולה... אתה חייב לראות"או "מאוד נהניתי לבצע עבודה בצורה כזו"ו"שילוב המקצועות היה קל יותר ממה שציפיתי ואף יכולתי להתנסות באנגלית בצורה אמיתית בעל פה ולא רק בכתב". ברמת התוצרים, קיבלנו עבודות מיוחדת ומקוריות, והופתענו לטובה מרמת היצירתיות שהראו התלמידים.https://www.youtube.com/watch?v=UEzZUJSMx5w&feature=youtu.beדוגמה לסרטון שיצרו התלמידים במסגרת המשימהפינת התכל'ס: הוראה משולבת של 2 מקצועות - זה פשוט יותר ממה שחשבתבסיום התהליך יצאנו בתחושה שיישום העבודה היה פחות מורכב מהצפוי ועבודת הצוות תרמה לכך שכל תלמיד בקבוצה הביא לידי ביטוי את היכולות שלו ומימש אותן בתחום בו הוא חזק יותר. תחום הפיזיקה מכיל המון מידע, חישובים והבנה מדעית והשפה האנגלית מסודרת בכללים ברורים ומיושמת כמעט בכל תחום בעולם. שילוב של שני המקצועות אפשרי, קל ליישום ואף הכרחי ללמידה משמעותית. המורה לאנגלית תיארה כי "סוף סוף תלמיד שלומד שפה מקבל את ההזדמנות ליישם אותה בפועל".יצאנו בתחושה שניתן לשלב כמעט כל שני מקצועות יחד. למשל, פיזיקה כמקצוע ראשי ומקצוע נוסף כגון; מתמטיקה, גיאוגרפיה, ביולוגיה, כימיה, היסטוריה ואנגלית. לשם כך צריך בעיקר מורים עם ראש פתוח שמבינים שהכל אפשרי ומוכנים לחפש את נקודות הממשק בין המקצועות! דוגמאות נוספות לסרטוני תלמידים: https://www.youtube.com/watch?v=qPSQmanpMS4&feature=youtu.be https://www.youtube.com/watch?v=xmUp9kOupVo&feature=youtu.be

אנחנו יודעים שקרה לך לא פעם שרצית לקרוא כתבה, ראית שהיא מעניינת אותך ובנושא שחשוב עבורך, אבל בשל העומס הרב והלחץ בזמן, פשוט לא הצלחת להספיק. ולכן, בדיוק בשבילך החלטנו לאפשר לצרוך את המידע החשוב והחם ביותר על חינוך מכל מקום ובכל זמן – מהמחשב או הסלולרי, בחדר המורים, בחדר הכושר, תוך כדי נסיעה, ברדיו הבית ספרי, לפני השינה במיטה, תוך כדי הניקיונות והבישולים וכן הלאה. אנחנו גאים ומתרגשים לספר כי בימים אלו אנו עומדים לפרסם את הדבר החם הבא בעולם החינוך הישראלי – פודקאסט שומעים חינוך.כמו אחיו הגדול, מגזין הגיע זמן חינוך, הפודקאסט יביא לקהל אנשי החינוך הישראלי ידע חדשני, מקצועני ומצויין, מאת האנשים הכי חשובים במערכת החינוך – אנשי המקצוע שעומדים בחזית הכיתה בכל יום – המורות והמורים שלנו.את הפודקאסט ינחה אמנון רבינוביץ – מורה להיסטוריה ואזרחות ומנהל חטיבת הביניים בבית הספר זיו בירושלים. הפודקאסט נוצר בשיתוף הגיע זמן חינוך ומנהל החינוך בעיריית ירושלים. זו ההזדמנות שלך להיות מהראשונים שיקבלו את הפודקאסטקבוצה קטנה ומובחרת מתוך קוראי הגיע זמן חינוך תזכה להאזין לפרק הראשון של הפודקאסט לפני כולם, ומי שיקח בה חלק יקבל גם הזדמנות להשפיע ולעצב את עתידו של הפודקאסט, להציע הצעות לשיפור ורעיונות לפרקים עתידיים.אם אתם רוצים להיות חלק מהקבוצה המיוחדת הזו ולקבל את פרקי הפודקאסט לפני כולם למייל שלכם, רשמו את עצמכם בטופס הבא ואולי תזכו בחצי שעה של השראה שתגיע אליכם למייל ממש בימים הקרובים.

ההורים של איתן זעמו כשהם נכנסו לחדרי. "אנחנו דורשים ממך לפטר אותו לאלתר. הוא כמעט הרים יד על הילד שלנו, נראה לך שזה מישהו שצריך להיות מורה?"האמת שהופתעתי. בועז היה מורה אהוב, כזה שבכל שנה מקבל מכתבי תודה (אלו שבאמת) כזה שאין צורך לדבר איתו על אש או גחלים, הוא להביור של מחויבות."מה קרה בועז?"שאלתי. העיניים של בועז היו כבויות. "מה? אז צעקתי, אתה יודע מה היה שם בכיתה? שעות עבדתי על המערך הזה, ביטלתי טיול עם הילדים בשבת כדי שאתה תוכל להציג בפני ההורים עוד ערב תוצרים, והוא עמד שם, צוחק לי בפרצוף, הוא והאמא עם הג'יפ, כאילו אומרים לי שכל מה שעשיתי, עזוב, כל מה שאני יודע, לא שווה". ואחרי רגע המשיך – "ובכלל, אין לי כוח יותר ניר, כל יום אותו דבר, להיכנס, ללמד, לצאת, מבחן, להקריא שמות, לבדוק מבחנים... די. זוכר שלפני שלוש שנים היינו מנגנים בגיטרה? אתה יודע כמה זמן לא נגעתי בה? הפסקתי לחלום"."אז על מי אתה כועס?"שאלתי אותו."אני לא כועס"אמר בועז. "אני מפחד, אני מפחד שנגמר לי ואני לא יודע לעשות שום דבר אחר חוץ מלהיות מורה".אין פה סוף טוב שנמשך לעבר השקיעה, בועז עזב בסוף השנה. זו הייתה קריאת השכמה בשבילי להבנה שאם אני רוצה לפענח למה ילד זקוק, אני חייב להתחיל בלהבין למה המורים שלו זקוקים. אני לא מתכוון רק למה הם זקוקים בתחום הדעת שלהם או בטכניקות להשגת משמעת בכיתה, אלא לגבי כל מורה באופן אישי: על מה היא חולמת בלילה? מה גורם לו לצחוק או לבכות? מה הגחלים שלהם לוחשות?אנו מצפים מהמורים שלנו להכיר כל תלמיד ותלמידה בראייה הוליסטית, פרסונלית, דיפרנציאלית וכל המילים היפות (והחשובות) ולכן רק ראוי שנוכיח למורים שגם להם מגיעה אותה התבוננות בדיוק.חובת ההוכחה היא עלינו, מי שמנהל אותם, מלווה וקובע יעדים.אם אני רוצה לפענח למה ילד זקוק, אני חייב להתחיל בלהבין למה המורים שלו זקוקיםמדוע לדאוג למורים זה לדאוג לתלמידיםכיום אנו יודעים שמכל הגורמים הבית ספריים, המורים הם הדבר המשפיע יותר מכל על התלמידים שלנו: "הגורם החשוב ביותר הוא המורה – לא הסטנדרטים, ההערכות, המשאבים או אפילו ההנהגה, אלא איכות המורה. המורים חשובים באמת", אומרים גם חוקרי החינוך, למשל בציטוט זה הלקוח מהספר הון מקצועי. אך איך יוצרים מורים איכותיים? בכתבה זו אני רוצה להציע כי מורים איכותיים נוצרים כאשר מתקיימת תפיסה בסיסית המסתכמת במשפט "דאג למורים והתלמידים יהיו בסדר".אדם שבוחר להיות מורה הוא אדם שיש בו צורך חזק ביותר להיות מבוגר משמעותי לילדים. למעשה, הוראה היא ייעוד שהינו תוצר של צורך כמעט בלתי נשלט – להוביל אנשים להיות כל מה שהם יכולים להיות. הצורך הזה הוא מי שאנחנו והוא אינו נמצא רק בפן ה"מקצועי"שלנו אלא בכל חוויית החיים שלנו. אנחנו מביאים עמנו את מי שאנחנו לכיתה ולתלמידינו ולוקחים את ההוראה הביתה.העובדה שלהיות מורה זה הוויית חיים ולא רק מקצוע מסבירה לדעתי מדוע מורות ומורים רבים מצליחים לבצע שילוב ייחודי ומורכב של תכונות וכישורים, שהוראה איכותית דורשת: התלהבות, יכולות חקירה, אמפתיות, מנהיגות, סקרנות, יצירתיות, מקצוענות, יכולת ראיה קדימה, אמונה בטוב שבאדם, ידע מקצועי, התמדה, כוח רצון ועוד... לכן גם ההסתכלות על הכשרת מורים וטיפוחם צריכה להיות הסתכלות הוליסטית, כלומר הרואה את האדם השלם – יש להבין את מניעיו ומנועיו של המורה על מנת לעורר בו מוטיבציה באמת. יש לטפח את ה"למה"שבעטיו הוא קם בכל בוקר. כל מורה מביא/ה עמו/ה לכיתה את עצמה/ו ולכן גם הכשרת המורים חייבת לעסוק במורה כאדם שלם.אין סיכוי שמורה יחזיק ויטפח את ארגז התכונות והכישורים הנדרשים ממורים באופן יום-יומי, תחת שחיקה ומחסור באמצעים, ללא עזרה בהכשרה, ליווי ושגרות בית ספריות הממשיכות לסייע לו להביא את מי שהוא לכיתה. אדם שלא מרגיש שהוא מממש את עצמו בעבודתו לעולם לא יוכל להדליק את הניצוץ בכל ילד.אנחנו רוצים לגדל ילדים שיידעו לתת לעצמם את ברכת הדרך, לחקור, לשאול שאלות ולהתקדם, ואת זה לא ניתן לעשות מבלי שהמורים יודעים לתת לעצמם את אותה הברכה, ומבלי שיהיו אנשים שיתמכו במורים ויאפשרו להם לעשות זאת. במצבים בהם המורים מרגישים נבחנים, כאשר בעיקר נותנים להם הוראות והם אינם מקבלים מרחב – גם התלמידים שלנו לא יקבלו מרחב ללמוד ולגלות ויקבלו בעיקר הוראות, אמירות וסיטואציות בהן הם ירגישו כי בוחנים אותם.כאשר אנחנו נהיה עבור המורים שלנו סמכות מלווה, מאפשרת ולא בהכרח יודעת ומחליטה, אלא נשאיר עבורם את האפשרות להתנסות, ללמוד ולבסוף לדעת מה נכון עבור התלמידים שלהם, גם התלמידים עצמם יוכלו לחוות את המורים כמלווים, מאפשרים ולא תמיד יודעים – אלא פשוט מסייעים לכל תלמיד/ה בחקירה, בלמידה ובהתפתחות האישית.לכן הייעוד שלי הוא להצמיח מורים, מתוך ההנחה שמורים צומחים יהיו מורים מצמיחים. כדי שהתלמידים יצמחו באופן מייטבי, צריך שיהיה מי שידאג לצמיחת המורים איך דואגים למורים ומצמיחים אותם?בהינתן משאבי הזמן והכסף המוגבלים, הביטוי "דאג למורים"חייב להיות מדויק, ברור ומבטא הכרעות פרקטיות בשאלה איך בדיוק נראית ה"דאגה"הזו. להבנתי כאשר אנו רוצים לדאוג למורים, עלינו להתמקד בכמה נקודות מרכזיות:1. על המורה להכיר את עצמו/ה – לדעתי יש לאפשר לכל פרח הוראה, מורה מתחיל ומורה מנוסה לעבור תהליך טיפולי או התפתחותי כלשהו שיפגיש אותו עם עצמו. לא בגלל שאתה צריך להיות קצת מטורף לבחור במקצוע הזה (למרות שאולי קצת) אלא שמאחורי כל תחומי הדעת, המבחנים והישיבות, מסתתרת אג'נדה פשוטה אחת: היותו של המורה מבוגר משמעותי עבור הילדים בהם הוא נוגע. והוא נוגע, ירצה או לא, במכוון או שלו. כל המתרחש בין המורה לתלמידים חורג הרבה מעבר לכיתה. הוא נוכח בארוחות הערב בבית של התלמידים ואפילו בחדר המיטות של ההורים ובמד איכות השינה. וכמובן – המילים של המורים שלנו נוכחות בזיכרונות הילדות שכולנו לוקחים איתנו.2. מעבר משחיקה למשמעות ומקצוענות - המילה האנגלית ""burnout – שחיקה, הינה מילה מעניינת, כיוון שהיא מתארת מצב של בערה שהייתה קיימת אך התפוגגה. לכן דווקא "אנשים הנוטים להישחק יותר מתאפיינים כרגישים, אנושיים, מסורים, אידיאליסטים ונוטים ביותר להתעניין בזולתם כבני אדם" (שמרלינג, 1999). לא כאן המקום להיכנס לגורמי השחיקה השונים בקרב המורים, די אם נגיד שהם סובבים סביב פער הולך וגובר בין אידיאלים שהביאו לבחירה במקצוע, לבין חיי היומיום המאופיינים בתחושה של לחץ, עומס, אינטראקציות מורכבות בין מורים לתלמידים ובין מורים להורים, והיעדר מנגנונים תומכים. מורים, בעיקר חדשים, נמצאים במצב מתמיד שזכה לשם "לצוף או לטבוע" (Sink or Swim) ולכן לרוב, הם יאמצו את הפרקטיקה שתאפשר להם לשרוד, גם אם זו לא בהכרח הפרקטיקה הנכונה ביותר ו/או הפרקטיקה שחלמו עליה כשדמיינו את עצמם מלמדים בכיתה.משום שאג'נדת המשמעות עומדת בבסיסו של כל תהליך חינוכי, מציאת מנגנוני תמיכה מצד המערכת מחד, ומחויבות של המורה לתהליכי עומק אישיים מאידך, אינם פריווילגיה אלא הכרח מוסרי-ערכי ומקצועי-יומיומי.5 דרכים אפשריות לדאוג למוריםיצירת תקן ותפקיד בכל בית ספר לייעוץ למורים, במסגרתו יעבור כל מורה תהליך התפתחות אישי-פנימי.הכשרת מורים במודלים לפיתוח יצירתיות אישית בתוך בתי הספר. מודלים אלו יאפשרו למורים להביא את עצמם לכיתה ולחוות את ההוראה כחוויה אותנטית.כתיבת תוכנית התפתחות אישית לכל מורה, בה יינתן מקום לפיתוחו של המורה כאדם, על פי נטיות ליבו. כל מורה יחוייב בהשתלמות שנתית, כאשר ניתן יהיה לחלק אותה להשתלמות מקצועית ולצידה השתלמות אישית (דמיינו מורה שמקבל 30 שעות להגשים את חלומו הישן לנגן על פסנתר. אני מוכן להתחייב את שאת רחש הקלידים "ישמעו"גם בכיתה).כל סטודנט להוראה יהיה מחוייב לשנה של תהליך ייעוצי, טיפולי או אימוני במסגרת לימודיו.הכשרת מנהלים כמנטורים של המורים ושימת דגש מרכזי על "מנהיגות רגשית". אני יודע שכל זה נשמע מעט קיצוני. ובכל זאת, אין לי ספק שכדי לדאוג לתלמידים יש קודם כל לדאוג למורים, שכן "לכל אחד יש זכות לחלום", אך אי אפשר לחלום בצבע במציאות של אפור, שחור ולבן.איך בבית הספר שלכם דואגים למורים? ספרו בתגובות ותוכלו לסייע למורים ומנהלים בכל הארץ!

במהלך כמעט מאה שנים, בין אמצע המאה ה-19 למאה ה-20, מומחים טענו שבן אנוש לא מסוגל לרוץ מייל אחד (1.6 קילומטר) בפחות מ – 4 דקות. אך ב-1954 סטודנט בריטי לרפואה בשם רוג'ר בניסטר עשה משהו בלתי נתפס – הוא הצליח לשבור את המחסום הזה כשרץ מייל אחד בתוצאה בלתי נתפסת - 3:59.4. היה זה שיא חדש ומדהים שרבים מכנים אירוע הספורט החשוב ביותר במאה ה-20. אך מה שהיה מדהים יותר בשיא העולם הזה, שרבים היו בטוחים שהוא בלתי אפשרי, הוא שתוך כחודש בלבד אצן אחר שבר את שיאו של בניסטר, וכמה חודשים לאחר מכן, בניסטר שבר את השיא החדש שוב וכך הלאה... מאז ועד היום למעלה מ-20,000 הצליחו לרוץ מייל אחד בפחות מ-4 דקות, כולל תלמידי תיכון. מה השתנה ואיך זה קרה?בניסטר נתן תקווה לאצנים אחרים, שעד לשבירת השיא שלו חשבו והאמינו שזה בלתי אפשרי. ברגע שהמטרה הפכה לאפשרית – רבים שאפו אליה ואף הצליחו לעמוד בה, למרות האתגר האדיר. מהמקרה של השיא של בניסטר אני מאמינה שעלינו להבין כיהרוח האנושית עולה על החומר.https://www.youtube.com/watch?v=U5cykYJiVhY&amp=&feature=youtu.beמה מאפיין אנשים מצויינים? מדוע ספורטאי אחד זוכה במדליית זהב ואחר לא, למרות שנתוני הפתיחה הפיזיים של השניים היו זהים? מדוע שתי חברות עם נתונים דומים ובשוק זהה לא מצליחות במידה זהה? מדוע אחת משגשגת והשנייה מדשדשת? ואיך אנו יכולים לעזור לתלמידים לצמוח ולהפוך לאנשים שמצליחים בגדול?אלו הן בדיוק השאלות שאנו בדקנו במחקר שביצענו ועליהן נענה בכתבה זו.המחקר שביצענו, שנמשך כ-11 שנים, התמקד בשלוש אוכלוסיות מרכזיות – ספורטאים, לוחמים ואנשי עסקים. בחרנו להתמקד בשלושת הקבוצות האלה כיוון שהם הגיבורים שלנו וכן כי קל למדוד את הצלחותיהם באמצעות תוצאות כמותניות מובהקות. תוצאות המחקרבמהלך שנות המחקר מצאנו כי:המצויינים יודעים לפתח מחויבות ותקווה, בעיקר ברגעים הקשים.למצויינים יש יכולת למקד את המוטיבציה שלהם לעבר מטרות ברורות.המצויינים יודעים להתאושש מהר יותר ממשברים, כישלונות, מצבים סבוכים ומקשיים.המצויינים מוצאים פתרונות במצבים מורכבים.המצויינים שומרים על אנרגיה גבוהה לאורך זמן.המצויינים מאזנים בין 3 תכונות בסיס חשובות: אופטימיות, אקטיביות וריאליסטיות.המצויינים יודעים להפעיל את כפתור ה"מיוט"– הם מסננים היטב את רעשי הסביבה וממשיכים להתמקד במטרה.הכישרון לא קובעאחד מממצאי המחקר המפתיעים היה כי המצויינים והמצליחים ביותר לא היו הכישרוניים ביותר. הם לא היו יותר חכמים או חזקים בחלק גדול מהמקרים. לעומת זאת, התגלה כי המצויינים היו האנשים שהשקיעו הכי הרבה מאמץ ותרגול ומי שצברו כמות אדירה של שעות התנסות (בדומה לחוק 10,000 השעות). נכון, הכישרון נמצא במשוואה והוא משפיע על הדרך להצלחה – מי שנולדו עם "מתנת"כישרון גדול יותר, חוו עקומת תרגול ומאמץ חדה יותר וקצרה יותר, כלומר הם הגיעו להישגים בולטים מהר יותר ועם צורך בפחות תרגול. אבל בשורה התחתונה הכישרון הוא רק חלק קטן מהדרך להצלחה וניתן לפצות על פחות כישרון ביותר מאמץ ותרגול.מוטיבציה זה חשוב, אבל חשוב יותר מה קורה איתהלכולנו יש מוטיבציה, אך השאלה היא מה העצימות שלה ולאן היא מופנית? האם היא ממוקדת לעבר מטרה ראויה? האם היא מתפזרת ולעיתים בורחת לנו למקומות של הרס ואסקפיזם?בעיה נוספת עם המוטיבציה הינה שיש בה משהו חמקמק, נזיל ושביר. היא עלולה להיפגע ולהתנפץ מאירועים קטנים ושוליים, כמו גם מאירועים גדולים וקשים, עד כדי ויתור והימנעות. במחקר עלה כי למצויינים הייתה מוטיבציה גבוהה שלוותה בנחישות (הדומה ל-grit).ברגע שהתברר במחקר כי המוטיבציה הינה שבירה וחמקמקה, ניסינו לחשוב מהו הדבר שגורם למוטיבציה להישאר גדולה, ממוקדת ופעילה גם מול מכשולים אדירים. ואז זה הכה בנו – מדובר בחוסן.המרכיב הסודי שלנו - החוסןחוסן הוא היכולת של אדם לקום פעם אחת יותר מכמות הפעמים שהוא נפל... הוא הביטוי של כמה אתה יכול לספוג ולהמשיך לנוע קדימה לעבר המטרה... האנשים שהיה להם יותר חוסן אישי ידעו ויכלו לייצב את המוטיבציה שלהם לאורך זמן, על אף ולמרות הכל. הם גם הצליחו להתאמץ ולתרגל יותר. התשוקה והמשמעות שלהם נשארו גבוהות לאורך זמן, גם אל מול מכשולים. כך החוסן משפיע על כל אחד מהגורמים האחרים.למעשה החוסן סייע למצויינים להתאושש מהר יותר ולהמשיך בתנועה ובעשייה מתמדת, בזמן שהאחרים עצרו בצד, ויתרו, נמנעו, חיכו וקיוו ש... זאת ועוד, החוסן עזר להם לא רק כדי להצטיין, אלא גם כדי להחזיק מעמד בפסגה, לשמור על הישגיהם לאורך זמן, להתמודד עם קשיים כמו קור, בדידות, תחרות, כישלונות והתנגדויות. החדשות הטובות לגבי חוסן הן שכולנו נולדים איתו ומעבר לכך, ניתן לפתח ולחזק אותו, בדיוק כמו את שרירי הליבה שבגופנו ועל בסיס יומי. ממצא זה נותן תקווה וסיכוי לכל אלה שנתוני הפתיחה שלהם פחות טובים, שכן חוסן אישי, העזה, נחישות, כוח רצון, תקווה ומחויבות מובילים למצוינות, והם תכונות נרכשות שאפשר ללמוד, לפתח ולתרגל.כולנו נולדים עם חוסן אך גם חשוב שנפתח אותו ונתאמן בוחשבו לרגע על התלמידים שלכם, אלה שאתם רוצים לשפר את חייהם ולסייע להם לצמצם פערים, האם יש להם מספיק חוסן אישי?4 פרקטיקות לפיתוח חוסן אצל התלמידים שלך1. עבודה על התאוששות מהירה מכישלונות – התאוששות מהירה מכישלונות הינה חשובה ביותר בדרך להצלחה. לשם כך יש לוודא שכל אחד מהתלמידים שלנו נפגש לעיתים עם מקומות קשים ועם כישלון (כן, גם המוכשרים, ה"גאונים"ואלו שתמיד 10 צעדים לפני כל הכיתה). לאחר הכישלון חשוב שנלווה את התלמיד/ה ונבהיר שמה שחשוב הוא לא הכישלון, אלא איך אנו מגיבים אליו. עודדו את התלמיד/ה להמשיך לאחר הכישלון ולנסות שוב ותגמלו את התלמידים על ניסיונות להתקדם לאחר כישלון, כמו למשל בתיקון מבחן (עליו ניתן לקרוא בכתבה זו).2. יצירת סביבה תומכת לכל תלמיד/ה – החוסן של התלמידים שלנו מתבטא גם במערכות התמיכה שלהם. לכן חשוב שלכל תלמיד/ה תהיה מערכת תמיכה בכיתה. נסו ליצור בכיתה אווירה תומכת המעודדת התנסות ומקבלת טעויות כדבר היוצר התפתחות. בנוסף, ודאו כי לכל התלמידים יש לפחות חבר/ה אחד/ת בכיתה אליהם הם יכולים לפנות בעת מצוקה. ניתן אפילו לשאול כל תלמיד/ה בשאלון כתוב אל מי את/ה פונה כשקשה לך? ואף לבקש בעדינות מתלמידים חזקים לסייע ולהוות תמיכה לתלמידים שאין להם תמיכה כרגע.3. שימוש בחוזקות האישיות – החוזקות האישיות של התלמידים שלנו הן דבר שעלינו לפתח ולהישען עליו. הן מה שיחזיק אותם בעת משבר ולעיתים קרובות הן שיעזרו להם להתגבר על כישלונות. לכן חשוב לסייע לתלמידים לאתר את החוזקות האישיות שלהם (למשל בעזרת שאלון – שיבדוק איתם מה הן החוזקות שהם תופסים, או מה החברים חושבים עליהם, אבל אפשר גם לזהות בעצמך את חוזקות התלמידים ולשקף להן אותן). צרו חוויות הצלחה סביב חוזקות אלו, במיוחד לתלמידים שיותר מתקשים, והזכירו אותן לתלמידים בזמנים קשים עבורם, ובמיוחד סביב כישלונות.4. נקטו באופטימיות ריאלית – היו תמיד אופטימיים לגבי היכולות של התלמידים שלכם להצליח, אבל במקביל אל תציבו בפניהם מטרות לא סבירות בזמן קצר. כך למשל, לא סביר שתלמיד יעבור מ-60 למאה תוך שבועיים. נסו להציב מטרה גבוהה רחוקה עבור התלמיד/ה, אך לקבוע מטרות ביניים ברות קיימא בדרך אליה. עבודה על החוסן של התלמידים שלך תסייע להם להצליח בכיתה שלך, אך יותר מכך – היא תגרום להם להצליח בכל מקום אחר לאורך זמן. בעזרת פיתוח חוסן בקרב התלמידים ניתן להפוך למורה לחיים! כותבת המאמר הינה עדי כהן לוי – חוקרת חוסן ומצוינות, מפתחת שיטת דרייב ואפליקציית "לחיות בדרייב", מייסדת ומנכ"לית עמותת דרייב, מפתחת תכניות לאומיות לחיזוק החוסן והמצוינות עבור גופים ממשלתיים, ביטחוניים ואקדמאים.

כשהייתי תלמידה בבית הספר היסודי (לפני שני עשורים בערך) אחד מתחומי התוכן אותם למדנו היה "שיעור ספרייה". בשיעורי ספרייה המורה לימדה אותנו היכן ממוקמים ספרי המידע, כיצד ניתן להיעזר בסדר ה-א"ב ובתוכן העניינים כדי לחפש ערך מסוים ואת ההבדלים בין "אביב"ל"בריטניקה לנוער"– מקורות המידע העיקריים באותה תקופה.ככל שהשנים חלפו, מצאתי את עצמי הולכת פחות ופחות לספריה כדי למצוא מקורות מידע ומשתמשת יותר ויותר באינטרנט, למרות שמעולם לא לימדו או הנחו אותי איך לחפש מידע באופן יעיל, מדויק ומהימן. גם לא הנחיתי את התלמידים שלי כיצד לעשות זאת, מפני שיצאתי מנקודת הנחה שזו מיומנות שהם מכירים ויודעים.האומנם? החיים בעידן המידעמנועי החיפוש והאנציקלופדיות הווירטואליות (כדוגמת ויקיפדיה ואאוריקה) החליפו את מקומה של הספרייה. כיום, התלמידים שלנו, שנולדו לתוך עידן המידע, עושים שימוש יומיומי באינטרנט כדי לחפש תשובות לשאלות בנושאים אישיים ולימודיים. הם חשופים למגוון רחב של מקורות מידע שזמינים וניגשים להם מכל ובכל מקום, על ידי לחיצת כפתור בסמארטפון.אז מה הבעיה בעצם?ריבוי מקורות המידע יוצר אצל התלמידים שלנו חוויה של הצפה, מה שמקשה עליהם לנווט באופן יעיל ומהיר במרחב הדיגיטלי. לעיתים קרובות הם לא בטוחים כיצד לזקק את השאלה ולנסח מילות חיפוש. כך למשל, ההתמודדות הראשונה של התלמידים שלנו במציאת תשובה לשאלה פורייה (שאלה שאין עליה תשובה חד משמעית, היא מעוררת דילמה והדעות לגביה חלוקות), היא לחפש מידע מהימן שיעזור להם לגבש דעה ולהגיע למסקנה. מחקרים רבים מראים כי כבר בשלב הזה התלמידים שלנו נתקעים כי הם לא בטוחים מה בעצם לחפש כשאין שאלה ברורה שחיפוש קצר גוגל יכול לענות עליה. כמו כן, התלמידים לא מבצעים תהליך של ניטור ובקרה עצמית בזמן החיפוש, כלומר הם לא בוחנים את ההתקדמות שלהם בהתאם למילות החיפוש שהזינו. הם פועלים בצורה מהירה, אימפולסיבית ומתייאשים מהר כשהם לא מוצאים תשובה לשאלה שחיפשו. לעתים הם יודעים שעליהם לשנות את מילות החיפוש, אבל לא בטוחים איך ולמה לשנות אותן (לקריאת מחקר בנושא לחצו כאן).בעיה נוספת שהתלמידים שלנו מתמודדים איתה היא תופעת הפייק ניוז וקושי במציאת מידע איכותי, שנובעת מהעובדה שהיום כל אחד יכול להיות יצרן של ידע. לאחר שהתלמידים שלנו התגברו על האתגר הראשון, הם נדרשים לחשוב באופן ביקורתי ולהעריך את הרלוונטיות, האמינות והעקביות של כל אחד ממקורות המידע שהתקבלו - מיומנות קריטית והכרחית במציאות של היום. אך למרות החשיבות של המהימנות של מקור המידע, מחקרים מראים כי הקריטריונים שמרבית המחפשים משתמשים בהם להערכת איכותם ומהימנותם של מקורות מידע, קשורים לעיצוב ולאסתטיות של האתר (גודל גופן, שימוש בתמונות), אורך המלל והאם הוא נתפס בעיניהם כקשה או קל (לקריאת תוצאות מחקר בנושא והרחבה לחצו כאן).סרטון הומוריסטי על פייק ניוז שיוכל להבהיר לתלמידים למה חשוב לבדוק את מהימנותם של מקורות המידעקושי נוסף שאנו המורים נתקלים בו לא מעט פעמים הוא התוצרים של התלמידים. הרבה פעמים אנחנו מגלים שהתשובה של התלמידים מבוססת על מקור מידע אחד ולא מעט פעמים זוהי העתקה, מילה במילה, מויקיפדיה. כדי שהתלמידים שלנו ייצרו ידע חדש ממספר מקורות מידע עליהם לעבד ולמזג את המידע - שילוב בין מספר מקורות מידע באופן קוהרנטי. פעולה זו לרוב קשה לתלמידים מכיוון שעליהם לייצג את הידע המופיע בכל מקור, להבין את היחסים בין המקורות השונים ולקשר ביניהם (להרחבה וקריאת מחקר בנושא לחצו כאן). פעולת המיזוג משלבת בין פעולות של קריאה, הבנה מעמיקה וייצוג המידע, לפעולה של כתיבת טקסט כדוגמת טקסט טיעון.3 דרכים לסייע לתלמידים לפתח כל אחת מהאסטרטגיות ולהתגבר על הקשייםחיפוש מידע - מחקרים מראים ששימוש בידע קודם יכול לקדם או לעכב בחיפוש אחר מקורות מידע. ידע קודם יכול לסייע למחפש בהגדרת מילות החיפוש דרך זיהוי מושגים שקשורים לשאלה ו/או רעיונות מרכזיים. אבל, כאשר הידע הקודם מוטעה, הוא עלול להרחיק את המחפש מהמידע הרצוי. לכן, לפני שהתלמידים ייגשו לחפש מידע באינטרנט, כדאי לתת להם משימה (בזוגות או בקבוצות) שתעזור להם לאתר את הידע הקודם שיש להם בנושא, למשל: יצירת מפת חשיבה, שבה הם רושמים מושגים או רעיונות מרכזיים שמתקשרים לנושא. פעולה זו מאפשרת גם למורה לאתר תפיסות מוטעות ולהכווין את התלמידים עוד לפני פעולת החיפוש. בשלב הבא כדאי להנחות את התלמידים לבחון אילו מילות חיפוש מובילות לתוצאות רלוונטיות, להוסיף מידע חדש למפה ולברר גם עליו מידע במידת הצורך.הערכת מקורות מידע - לאחר שהתלמידים מצאו מקור מידע, עליהם לחשוב עליו באופן ביקורתי ולבחון את מידת אמינותו, כדי להפעיל שיקול דעת האם כדאי להם להתבסס עליו. לצורך כך, ניתן לתת לתלמידים טבלה עם קריטריונים שיעזרו להם לקבל החלטה לגבי אותו מקור מידע (למשל שם המחבר, תאריך פרסום, בחינת אינטרסים - באיזה אתר פורסם? מה האתר רוצה לקדם וכו') או להיעזר בפעילות ארגז החול של מט"ח.מיזוג בין מקורות מידע - בשלב הזה, כדאי להנחות את התלמידים להוציא מכל מקור מידע את הטענה המרכזית ולקשר בין הידע הקודם שלהם לבין הידע החדש שלהם. הם יכולים להמשיך לארגן את הידע על אותה מפת חשיבה שיצרו בהתחלה ולהוסיף אליה הקשרים חדשים תוך שהם קובעים מהו סוג ההקשר (למשל: מפריך או מבסס). גם כאן ניתן להיעזר בארגז החול או בכלים דיגיטליים של מפות חשיבה (למשל: cacco, mindmup, popplet). תלמידים שמתקשים לעבוד עם מפות חשיבה, יכולים להמשיך לארגן את המידע בטבלה שהשתמשו בה להערכת מקורות מידע על ידי הוספת העמודה - קישור לידע הקודם שלי.אני מקווה שעל ידי יישום הפעולות הללו בכיתה, התלמידים שלכם יתחילו לחשוב באופן ביקורתי יותר על המידע שהם מוצאים ברשתות החברתיות ויתחילו להיות יצרנים של ידע.כיצד את/ה מלמד/ת את התלמידים שלך אוריינות דיגיטלית? ספר/י בתגובות ותוכל/י לעזור למורים רבים!

סיפור חיים ב-5 יחידות, על איך המורה שלי ביסודי גרם לי להפסיק ללמוד חשבון במחי מבט, כיצד היעדר תהליך מיון בתיכון פתח לי את הדלת בחזרה לעולם המספרים והצורות, כיצד מתמטיקה ופיזיקה גרמו לי להבין שהכל אפשרי, ולגלות כי כל אחד יכול להמציא בעצמו את המתמטיקה והפיזיקה ומה כל זה אומר על העשייה החינוכית של כולנו? (ספויילר: בעיקר שכאשר רואים ילד הוא צומח). יחידה ראשונה – העצמהאני ילד בן 12, השנה היא 1979. ישראל זוכה באירוויזיון עם השיר הללויה וגם לוקחת את תואר סגנית אלופת אירופה בכדורסל. הסכם השלום עם מצריים נחתם. חומייני חוזר לאיראן. פיוניר 11 מגיעה לכוכב הלכת שבתאי. אמא תרזה זוכה בפרס נובל לשלום ואני נכשל במבחן מיון הקבצה במתמטיקה. אני זוכר שהשתוממתי, לא מהזכייה המרגשת בסגנות אליפות אירופה ומסל הניצחון המדהים של מיקי מול יוגוסלביה האימתנית וגם לא מעניין החללית. לא הבנתי איך ייתכן שנכשלתי במבחן כל כך קל. שמעון המורה למתמטיקה, שהיה גם סגן מנהל בית הספר, הסכים, לאחר הפצרות רבות, לעשות לי מבחן חוזר. אני זוכר שלמדתי ואני זוכר שהבנתי היטב את החומר. במבחן קיבלתי 50 ושובצתי להקבצה ב', בליווי מבטו של שמעון שאמר כולו – אתה רואה שצדקתי? אתה לא מספיק טוב. באותו הרגע, באופן מעשי, הפסקתי ללמוד מתמטיקה למשך ארבע השנים הבאות. יחידה שנייה – מסוגלותאני עולה לכיתה י"א ומלחמת לבנון פורצת. איטליה מנצחת את גרמניה בגמר וזוכה בגביע העולמי. אם גרמניה הפסידה, סימן שהכל אפשרי. בתעודה האחרונה שלי כל הציונים שליליים, למעט שני ציונים – ספורט בזכות הכדורסל, ומוסיקה בזכות רותי המורה. מבקשים שנבחר מגמה להרחיב בבגרות מתוך ארבע אפשרויות ואני אובד עצות. בגיאוגרפיה קיבלתי 4, בספרות 5 ובביולוגיה 5. מתוך כוונה לפתוח דף חדש, אני בוחר במקצוע היחידי שלא למדתי בכיתה י' – פיזיקה.יכולת הבחירה שלי בפיזיקה למרות הציונים הנמוכים כמעט בכל המקצועות, הייתה אירוע מכונן עבורי כאיש חינוך. מכיוון שלא היה מיון למגמות, יכולתי לבחור מה שרציתי. בעולם של היום אני חושב שלא היה מתאפשר לי כלל להישאר בבית הספר.לקחתי כמה ספרים וישבתי בין אימון כדורסל למשנהו להשלים כמה שנים של פערים במתמטיקה ופיזיקה. בסוף השנה הייתי תלמיד מצטיין והבנתי שהיכולות וההישגים שלי לא תלויים בהפסדים של גרמניה אלא בהזדמנויות ובבחירות שלי, ובתמיכה שאני מקבל מהסביבה. הבנתי שהיכולות וההישגים שלי לא תלויים בהפסדים של גרמניה אלא בהזדמנויות ובבחירות שלי, ובתמיכה שאני מקבל מהסביבהיחידה שלישית – מחשבותתחילת שנות התשעים. ברית המועצות מתפרקת. רבין חוזר להיות ראש ממשלה. אינסטינקט בסיסי בקולנוע ואני לומד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת תל אביב. אני מגלה שחשבון דיפרנציאלי הוא שונה מאוד ממה שהכרתי בתיכון. הוכחות של משפטים, לוגיקה ותורת החבורות למדנו יחד בקפיטריה בועז, איל, אלון ואני. הרגשנו על גג העולם ואז בעזרת לימודי תורת הקוואנטים עם פרופסור יקיר אהרונוב התחלנו להאמין שנהיה מה שנרצה, ללא גבולות, נוכל להיות גם וגם. בקומבינטוריקה והסתברות הבנו שהמזל תמיד יהיה איתנו. חברים שאלו אותי אז מה עושה מי שמסיים תואר במתמטיקה ופיזיקה ואני זוכר שעניתי – כל מה שהוא רוצה. יחידה רביעית – לראות אנשיםתחילת שנות האלפיים. יוצאים מלבנון. שרון מחליף את ברק ודורון ג'מצ'י האגדי פורש. אני מבין סופית שכנראה לא אהיה שחקן כדורסל מקצועני ומתחיל לנהל בית ספר קטן. במשך כמה שנים, אני צופה (באופן פעיל) באלפי תלמידים משלימים את תעודת הבגרות שלהם בקורסים קצרים. משוחררי צבא שרוצים ללמוד הנדסה מרחיבים אצלנו מתמטיקה ופיזיקה, תיכוניסטים מגיעים אחרי הצהריים ללמוד בחברותא.אני מגלה בשנים האלו תגלית גדולה - אם רואים אנשים הם צומחים. לא צריך הרבה שעות, לא ספרים מיוחדים ולא טכניקות, פשוט לראות אותם. לשים לב. אם אין זמן לראות תלמיד, הוא צריך כאלף שעות לימוד בכדי להתכונן לבחינה, אם יש זמן, תספיק עשירית מהזמן. יחידה חמישית – דמיוןשנת 2005. בארץ ההתנתקות. ביקום מתגלה כוכב הלכת הננסי מאקה מאקה. סרטון היוטיוב הראשון עולה לרשת ואני חוזר לאוניברסיטת תל אביב. אני נמצא במכון כהן, עסוק בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות. אני שואל שאלות גדולות: מהי המתמטיקה? האם היא אמת שנחשפת על ידי המתמטיקאי כשם שכורה חושף מחצב, או האם היא יצירה אנושית, פרי דמיון והמצאה?אני בוחר מהר – המתמטיקה היא יצירה אנושית ולכן היא פרי דמיון והמצאה. חשבון דיפרנציאלי – דמיון, תורת החבורות – המצאה, גיאומטריה – דמיון. בשנים שלאחר מכן אני מבין שגם המדע הוא פרי דמיון ומחשבה אנושית מקורית. ואם המתמטיקה והמדע הם דמיון, אז כל אחד יכול להמציא אותם מחדש, לבנות לעצמו ולאחרים עולמות חדשים, לבחור את כלי המשחק ואת חוקי המשחק, להשתעשע ולהתחקות אחר המשמעויות. להבין. אפילוגלפני כשנה, בשבת בבוקר, נכנסה הבת שלנו שירה, בת התשע, אל חדר השינה עם פנים מחויכות שמסתירות סוד מתוק."כמה זה פברואר ועוד אפריל?"היא שואלת.אנחנו עונים בשאלה – "יוני?""נכון", היא אומרת, "ומרץ ועוד מאי?""אוגוסט", אנחנו עונים והיא מאשרת."עכשיו תורי", אני אומר לה, "כמה זה אוקטובר פחות פברואר?"שירה חושבת קצת ועונה – "אהה זה אוגוסט".אני ממשיך להקשות, "כמה זה נובמבר ועוד מרץ?"היא מסתכלת עלי בשאלה "פברואר?", היא אומרת, כמעט שואלת."נהדר. וכמה זה פברואר כפול מרץ? וכמה זה אפריל בריבוע?""מה זה בריבוע אבא?"כשהיא פורשת לחדרה מהורהרת אני אומר לנעמה – נדמה לי שהיא המציאה עכשיו חבורה משלה.

בתחילת השנה, החלטתי שעלי להתחיל את השיעורים השנה בצורה אחרת, שונה. רציתי לקיים תחילת שיעור שתתחיל לא רק בהקראת שמות התלמידים ומשפטים כמו "הכניסו את הפלאפונים", "הורידו את התיקים מהשולחן"וכויצא בזה, אלא בפתיחת שיעור שתיצור עניין, תרתום את התלמידים לשיעור ולהקשבה אליי ותגוון את השיעורים.הרי למידה של 45 דקות ברוטו באופן פרונטאלי, הופכת להיות מאתגרת וקשה הן עבור התלמידים והן עבור המורה. זה נכון כאשר התלמידים בכיתה א' אך לא פחות מורכב ולא פשוט כשהתלמידים הנם בכיתה י"ב, כמו התלמידים בכיתות שלי.הפיתוי מול הפלאפונים קשה עבורם. בתחרות שבין הסמארטפון על כל אפליקציותיו לבין שיעור ספרות (במקרה שלי), ברור לי שאני מפסידה והפלאפונים מנצחים.מכאן הגיע הצורך להתחיל את השיעור בצורה אחרת, צורה שתהיה שונה מהלמידה הרגילה שלנו, שאינה קשורה לתחום התוכן באופן ישיר, מתוך תקווה שפתיחה כזו תענה על כמה מטרות חשובות שהצבתי לעצמי:פתיחת שיעור שתעניין את התלמידים.פתיחת שיעור שתעסוק בנושא שחשוב וראוי שהתלמידים יכירו.פתיחת השיעור תיצור גיוון של השיעור בתכנים.פתיחת השיעור תאפשר לתלמידים מקום להתבטא ולהיות פעילים בשיעור, כלומר - פתיחה שבה לא רק אני הדוברת אלא התלמידים פעילים.בעודי מנסה למצוא רעיון לפתיחת שיעור כזו, במהלך דרכי לעבודה, הקשבתי לחדשות ושמעתי על הפגנת הנכים שחוסמים את נתיבי איילון. באותו הרגע, כאבתי את כאב הנכים, שלצערי ממשיך עד היום, והחלטתי כי השיעור הקרוב שלי יחל בידיעה על הפגנת הנכים ובעיסוק במאבקם.נכנסתי לכיתה באותו היום, הקראתי שמות, לקחתי פלאפונים והודעתי לתלמידים כי מהיום, אנחנו, או יותר נכון הם, ידברו במשך חמש דקות בכל פתיחת שיעור על דברים אקטואליים - נדבר על דברים שקורים בארץ ובעולם, על סוגיות ודילמות. בכל תחילת שיעור, במשך חמש דקות, הם יביעו דעה על נושא שאני אציג בפניהם, כאשר בכל שיעור נעסוק בנושא אחר.כתבתי על הלוח בגדול:5 דקות מה אני חושב על: הנכים חוסמים את נתיבי איילוןמאז אותו שיעור ועד היום, בכל אחד מהשיעורים אליהם אני נכנסת, אנחנו מבצעים את "5 דקות מה אני חושב על". במהלך 5 הדקות הללו, התלמידים מציגים את דעותיהם על נושאים מורכבים, דילמות ושאר תחומים שבהם אין נכון או לא נכון, ואין דעה אחת שברור כי היא נכונה יותר מהאחרת.במהלך 5 הדקות הללו התלמידים מציגים את דעותיהם על נושאים מורכבים, דילמות ושאר תחומיםהדעה שלי לא רלוונטית בדיונים הללו. אני מנדבת מידע רק כאשר אין תלמיד/ה שיכול/ה לעשות זאת וכשאין להם מספיק נתונים להחליט או להביע את דעתם.במשך חמש דקות, אני רואה איך התלמידים השקטים ביותר, מביעים את דעתם ומרימים יד, כי חשוב להם להשמיע את קולם (מתברר שזה אפשרי).אני רואה כיצד התלמידים המשועממים, מגלים עניין. איך הם מתווכחים, מחפשים אחרי השיעור עוד מידע באינטרנט וממשיכים את הדיון גם בהפסקה.התגובות לפתיחת השיעור לא איחרו להגיע; התלמידים ממתינים לפתיחת השיעור ולאותן חמש דקות בכיליון עיניים. אני מוצאת אותם מחכים בכיתה, בהמתנה מלאה בציפייה, בכל תחילת השיעור, וכשאני נכנסת לכיתה הם מיד שואלים על מה נדבר היום. הם לא מוכנים לוותר על הדיון וטוענים כי אלה חמש הדקות המעניינות ביותר.השבוע הודיעה לי תלמידה כי היא תאלץ לצאת מוקדם יותר מהשיעור, וכאשר הבעתי את אכזבתי, היא אמרה לי "טוב, אבל לפחות לא אפסיד את האקטואליה".עם הזמן, עברנו לפורמט בו התלמידים הם שבוחרים להביא נושא ששמעו עליו בתקשורת, למשל כתבה שראו בטלוויזיה.למרות שבתחילה חששתי שבמהרה נושאי הדיון ימוצו תוך חודש או חודשיים, או שהתלמידים יביאו נושאים שאינם רציניים ומשמעותיים, מסתבר שאין סוף לנושאים וכי התלמידים צמאים לדיון משמעותי בנושאים אקטואליים ורציניים ומסוגלים לדיון רציני ומשמעותי בהם.על מה הספקנו לדבר מתחילת השנה?כמעט על כל נושא שעולה לכותרות ונראה לי שנוי במחלוקת, למשל על: ההגדרה שמבדילה בין אנשים חזקים לחלשים, על מיזם MeToo#, על שכר הלימוד באוניברסיטה ושכר הלימוד במכללות, על חבר הכנסת יגאל גואטה, על טראמפ, על חוק המרכולים ועל עוד נושאים רבים שלא תמיד הייתה לתלמידי לגביהם דעה לפני השיעור, נושאים שהם לעיתים אפילו לא הכירו לפני השיעור. בשיעורים כאלו תמיד נחמד לראות תלמיד/ה אחד/ת מעדכ/ן/ת את האחרים בנושא בו הם לא מעורים ובקיאים.לעיתים צריך לעצור את הדיון כי השיחה גולשת, ולעיתים מספיקות חמש דקות. אך תמיד הערך המוסף, בולט לעין. התלמידים יוצאים מהשיעורים הללו הרבה יותר מעורבים ומעודכנים. הם עוסקים באקטואליה, בדעות האישיות שלהם ובעיקר, הם לומדים לחשוב. התלמידים יוצאים מהשיעורים הללו הרבה יותר מעורבים ומעודכנים, ובעיקר, הם לומדים לחשוב.גם שיעורי הספרות הפכו להיות מעניינים יותר, משום שהם ממוקדים ומגוונים. התלמידים קשובים הרבה יותר לשיעור ומלאי אנרגיה להתחיל בו.מבחינתי השגתי את המטרות שהצבתי לעצמי: קל יותר לעבור מאקטואליה ליצירה ספרותית מאשר מההפסקה לספרות, משום שהמוח התאמן במשהו אחר. ההתלהבות של התלמידים גדולה, ועבורם וגם עבורי, יש הנאה מהלמידה.

הצלצול הגיע והתלמידים עדיין יושבים. אני מתחילה לזוז בחוסר נוחות בכיסא, אבל התלמידים עדיין יושבים בכיסאות שלהם, מרותקים ומקשיבים לאחת התלמידות. עוד רגעים בודדים תסתיים ההפסקה ויתחיל השיעור הבא, אך לפני שזה יקרה, על מנת שלא נפגע בשיעור הבא שלהם, יש להחזיר את הכיתה למצבה הסטנדרטי – טורים.התלמידה מסיימת את דבריה ואנו מכריזים על סיום השיעור. בשלב זה התלמידים מתחילים לזלוג לי מהכיתה וכל האופוריה בעקבות השיעור הנפלא, מתפוגגת במהירות, כשאני נאלצת להרים את קולי כדי שיעזרו לי לסדר את הכיתה.אני יוצאת מהדלת וחושבת לעצמי, שאילו רק הייתה לי כיתת מעגל, כל בעיותיי היו נפתרות. גם הייתי יכולה להמשיך עם שיעורי המליאה המושלמים עבור הכיתה הזו, וגם לא הייתי נאלצת לסיים את השיעור במתח.אך באמצע המחשבה מסתיימת ההפסקה וכיתה י' נוספת מחכה לי. אולי הפעם אוותר על המעגל ונעביר את השיעור במבנה של טורים. הם כל כך זקוקים לטורים כדי לשמור על עצמם, ובשעה שישית גם אני כבר התעייפתי לדחוף שולחנות עמוסים בספרים ומחברות אל עבר הקירות. מרבעים את המעגל: מדוע יש להתאים את סידור המרחב לכיתה?יש כיתות שקטות, יש כיתות רועשות, יש כיתות מגובשות וכיתות שלא. אבל כשם שהכיתה היא סך כל תלמידיה, כך לדעתי גם הלמידה היא סך כל סידורי הכיתה. לכל כיתה יש את דפוס הלמידה שלה וכל כיתה מכירה ויודעת מה הכי נכון בשבילה.הגיעה העת למהפכה קטנה, במסגרתה נתאים את הסידור המרחבי של הכיתה, לתלמידים הנמצאים בה.כמורים אנחנו מודעים לכל זאת היטב ונותנים על כך את הדעת בכל תחילת שנה. בכל תחילת שנה אני שומעת את ההתלבטויות הנשנות והחוזרות, האם לסדר את הכיתה בקבוצות או להמשיך לדבוק בטורים? (את המעגל אנחנו בדרך כלל משאירים לשיעורי חינוך). אך בגלל שבחינוך הישראלי מקובל כי התלמידים נשארים בכיתה בעוד המורים עוברים בין הכיתות, כל מורה צריך/ה לבקש מהתלמידים לסדר את מרחב הכיתה באופן שנראה לו/ה נכון מחדש, בכל שיעור. אז למה שלא נעשה מהפך? נאפשר למורה ולתלמידים, בשיתוף פעולה, לבחור את הסידור המיטבי עבור השיעורים המשותפים שלהם בכל פעם, מבלי שיהיה צורך לבצע הנדסה של המרחב בכל שיעור מחדש ולאבד זמן למידה יקר?זה מקצועי, זה מתאים ללמידה במאה ה-21 וזה הרבה יותר מותאם לתלמידים, למקצועות הנלמדים ולמורים.אך לפני שנבין איך עושים זאת, בואו נתבונן בשלושת סידורי הכיתה המרכזיים הנפוצים בחינוך (יש לציין שקיימות גם צורות נוספות לסדר את המרחב הכיתתי, כפי שניתן לקרוא בכתבה פורצים דרך חדשה בחינוך, ביחד: כך מלמדים 50 תלמידים בכיתה) הגיעה העת למהפכה במסגרתה נתאים את הסידור המרחבי של הכיתה, לתלמידים הנמצאים בה3 סידורי כיתה מרכזיים: מרובע, מלבן ומעגלכיתת מלבן - הכיתה שכולנו מכירים. זו הכיתה המסורתית, שבה השולחנות מסודרים בטורים או בשורות ובמסגרתה מתקיימת הוראה פרונטאלית. השיעור בכיתת מלבן הוא למעשה מופע המבוסס על כישורי המורה, כאשר התלמידים על פי רוב פאסיביים. בכיתה זו המורה הוא גולת הכותרת ועל כן נדרשות ממנו יכולות רטוריות גבוהות. עליו להיות מובנה ומסודר בהוראתו, שכן הצלחת הלמידה תלויה בו. על פניו נדמה שכיתת המלבן המסורתית, היא הדפוס המאוס ביותר על תלמידינו, אך למרות זאת, עלינו לזכור שהפאסיביות הכרוכה בשמיעת שיעור מאחורי שולחן, היא לא פעם האפשרות המועדפת על המתבגרים, שמבחינתם מעדיפים לפעמים ש"ישחקו מורינו לפנינו".כיתת מעגל - כיתה שיש בה מעגל כסאות ותו לא. השיעורים כולם מתנהלים באמצעות דיונים (התלמידים, אצלי לפחות, רשאים לרשום לעצמם נקודות בסמארטפונים). כולם נדרשים להיות פעילים ולשתף. בכיתה שכזו אין מקום לפאסיביות וביישנות וכל אחד מהתלמידים הוא מרכיב מהותי בסינרגיה שמתרחשת במעגל.כיתת מרובע - כיתה שבה ישנם שולחנות מרובעים וגדולים, או צברי שולחנות קטנים ומלבניים המקובצים זה לזה, והתלמידים יושבים סביב השולחנות בקבוצות של ארבעה עד שישה. מרכז השולחן פנוי וניתן להניח עליו אמצעי למידה מגוונים, כגון כרטיסיות, גלובוס, מחשבים ניידים או כלים לניסוי מדעי. הלמידה מתרחשת סביב האמצעי ומתוכו נדרשים התלמידים להוציא את המידע. קבוצת התלמידים היא זו שקובעת את קצב ההתקדמות ושיתוף הפעולה בין התלמידים הוא הכרחי ואפקטיבי. הן התלמידים החזקים והן התלמידים החלשים מרוויחים מן הלמידה וכל אחד לוקח חלק בעשייה, כל תלמיד לפי יכולתו וכל אחד לפי צרכיו. מהפכה בכיתהכל מה שנדרש לבדיקת הרעיון הוא תעוזה ושכבה אחת שלמה שיש בה הסכמה בין אנשי הצוות. שכבה אחת בבית הספר (אפשר להתחיל בשכבת ז') תפקיע את הכיתות מהתלמידים ותיתן אותן למשמרת בידי המורים (כמו בבתי הספר האמריקאים). באותה שכבה יסודרו הכיתות על פי שלושת סידורי הכיתה המרכזיים (מלבן, מרובע ומעגל).במהלך זמן קבוע מראש (מחצית אחת או שנה ראשונה) יעברו התלמידים בין מרחבי הלימוד השונים, כאשר החדרים עצמם ישארו בסידור זהה, והתלמידים ינועו ביניהם. בכל יום התלמידים ילמדו בכיתת מרובע (בקבוצות) בכיתת מלבן (בטורים) ובכיתת מעגל (סדנא), לפי בחירת המורה.הכיתות יהיו מסודרות, מטופחות ויעודדו את סגנון הלמידה. כך למשל, בכיתת מלבן יהיה מקרן (שפועל לשם שינוי), מפות, ומיקרופון שיאפשר לקולו של המורה להישמע גם בסוף הטורים. בכיתת מרובע השולחנות יהיו רחבים, נוחים ומרוחקים זה מזה, בכדי שהדיבורים בקבוצות לא יפריעו לקבוצות הסמוכות. בכיתת מעגל יהיו שטיחים, פופים (וגם כסאות) וכל תלמיד יוכל להחליט איך נוח לו לשבת, ולעשות זאת מתוך כבוד לשאר הקבוצה.לאחר תקופה של בחינה, כל אחד מהתלמידות והתלמידים יהיה צריך לבחור מהו סידור הלמידה הנכון והמתאים עבורו/ה. התלמידים יעברו בין מרחבי הלימוד השונים, כאשר החדרים עצמם ישארו בסידור זהה, והתלמידים ינועו ביניהםלא כל התלמידים מעדיפים את אותו הדברכשם שיש סידור כיתה (מרובע, מלבן ומעגל) ודפוס למידה מועדף על כיתה, כך יש את התלמידים היוצאים מן הכלל. לעיתים בתוך כיתה המעדיפה מעגל נמצאים תלמידים שמעדיפים דווקא את המלבן ולהפך. לכל כיתה יש דפוס מועדף, אך גם לכל תלמיד/ה יש את דפוסי הלמידה המועדפים עליו/ה. התלמידה היושבת מאחור בטור, בשולחן מלבני הצמוד לחלון וקמלה אל תוך עצמה בכל שיעור פרונטלי, עשויה להיות תלמידה שתפרח במעגל. במעגל היא תשב מול כולם, תחווה דעתה, תאמר את אשר על ליבה ותצית את הדיון שלאחר מכן עוד ידברו עליו בהפסקה. מכאן שיש להתאים לכל תלמיד/ה את מבנה הכיתה ההולם את סגנון הלמידה שלו. אם שיטות אחרות מתייחסות ללמידה על פי תחומי עניין, סוגי אינטליגנציות, הרי ששיטה זו מציעה חלוקה על פי סגנון הלמידה המועדף. לאחר תקופת ניסיון, הלמידה תתרחש על פי סגנון הלמידה המועדף על כל תלמיד/הכאמור, לאחר תקופת הניסיון הראשונה שהוגדרה מראש, בה התלמידים התנסו בלמידה במרחבים שונים, כל תלמיד ותלמיד/ה יבחרו באופן אישי איזה מרחב הם מעדיפים. בהתאם לבחירה זו ילמדו התלמידים את רוב המקצועות והנושאים.מדי פעם התלמידים יתארחו במרחב למידה שונה מזה המועדף עליהם ויתנסו בו בשנית על מנת לבחון האם הוא מתאים להם יותר.האם אפשרי? האם בר ביצוע? האם כדאי?על כך יוכלו לענות רק אלו שמנסים....מנסים משהו דומה בבית הספר שלכם? ספרו על כך בתגובות!

האמנם מחנך ראוי שיהיה מנהל?

המעצמה החינוכית שכנראה לא הכרתם ו-5 דברים שאנחנו יכולים ללמוד ממנה

הצלצול הוא בשבילם: איך נראים חייהם של מי שעשו הסבה להוראה?

ללמוד איך ללמוד: 10 הדיברות ללמידה מיטבית בהשראת ברברה אוקלי

12 צעדים להעצמה ובניית מסוגלות עצמית של התלמידים

גם איינשטיין נכשל: למה חשוב ללמד על כישלונותיהם של אנשים מעוררי השראה?

לומדים בסרט: כשאנשי קולנוע וחינוך משתפים פעולה

לגבש בלי להתייאש: כלים לגיבוש כיתתי שישפרו את הלמידה בכיתה

בחזרה לעתיד: איך עוברים ממערכת חינוך מבוססת הוראה למערכת חינוך מבוססת למידה?

להיות מלך ומלכה: להכיר בחוזקות שלי, להשתפר במה שאני בוחר/ת

דאתטון 2017: תתארו לכם עולם יפה

התיאוריה של הכל: המדריך האולטימטיבי להוראת תיאוריות מדעיות

שני מקצועות, עבודת הגשה אחת: איך עושים את זה?

מי יהיו הראשונים שיחשפו לדבר החם הבא בחינוך הישראלי?

דאג למורים והתלמידים יהיו בסדר

מהו המרכיב הסודי בדרך להצלחת התלמידים ואיך נפתח אותו?

מורה, כבר לימדת את התלמידים שלך לחפש באינטרנט?

5 יחידות במתמטיקה של החיים

יוצאים מהקופסה: 5 דקות אחרות בפתיחת השיעור

מלבן, מעגל או ריבוע: תנו לתלמידים להחליט